עמ"ה 1175/99

תקציר

המערערת, גני עופר, ערערה על שומת המס של המשיב וטענה כי למשיב אין זכות להעלות טענות חדשות וכי נטל ההוכחה הוא עליו. המשיב טען כי איחורו של המערער בהגשת דוחות ומסמכים מצדיק את התנהלות המשיב. בית המשפט מצא כי טענתה הפרוצדורלית של המערערת חסרה אומץ, שכן היא גם התמהמהה בהגשת דוחות ומסמכים, לרבות במהלך הדיונים בבית המשפט. עוד ציין בית המשפט כי בנסיבות מסוימות הותר להעלות טענות חדשות, עובדתיות ומשפטיות, ובמקרה זה טענותיו החדשות של המשיב מוצדקות. לגופו של עניין, עניינו של הערעור שלוש הוראות שהמערערת ביקשה לנכות ממסיה: הוראה לתביעות בגין ירידת ערך של דירות שנרכשו, הוראה לתביעות בגין ליקויי בנייה והוראה לתביעות של ספק אלומיניום. בית המשפט בחן את שלוש ההוראות ומצא כי רק מקרה ליקויי הבנייה הראשון עמד באחד משלושת התנאים הנדרשים לניכוי מס, והוא שהתביעה טעונה רישום במאזן. שני התנאים האחרים, לרבות הסבירות שהתביעה תהפוך למוחלטת, לא התקיימו. באשר להפרשה בגין ליקויי בניה, התיר בית המשפט ניכוי של 50,000 ₪ בלבד, ובאשר לטענת ספק האלומיניום מצא בית המשפט כי המערערת לא הוכיחה את חובתה לפרוע את החוב. לפיכך נדחה הערעור ברובו, והמערערת חויבה לשלם הוצאות משפט בסך 7,500 ₪ בתוספת ריבית.