ת"צ 3910-01-16

תקציר

המבקש, שאינו מעשן, ביקר בשני מקומות בילוי בבעלות המשיבים ונתקל בתופעה של עישון מאסיבי. הוא טען כי המשיבים הפרו את החוק למניעת עישון במקומות ציבוריים וחשיפה לעישון בכך שלא מנעו ממבקרים לעשן וביקשו אישור לתביעה ייצוגית בשם כל מי שאינו מעשן ופקד את המקומות בשבע השנים שקדמו לכך. עם זאת, בית המשפט מצא כי המבקש לא הצליח להוכיח קיומה של קבוצה בעלת שאלות משותפות של עובדה או משפט. הראיות שהוצגו, שכללו צילומי מסך של דפי הפייסבוק של המשיבים שבהם נראים אנשים מעשנים, לא הספיקו כדי לבסס דפוס חוזר של מעשים פסולים מצד המשיבים. זאת ועוד, התנהלותו של המבקש העלתה ספקות לגבי תום לבו, שכן נראה כי המניע העיקרי שלו היה פיצוי כספי ולא אכיפת החוק למניעת עישון. המבקשת התעקשה לתבוע פיצוי משמעותי והמשיכה בהליכים המשפטיים גם לאחר שאחת המשיבות הפסיקה את פעילותה העסקית. בנוסף, השימוש הנרחב במכשירי הקלטה והמניפולציה בהצהרות העובדים הצביעו על חוסר כנות. משכך, דחה בית המשפט את הבקשה לאישור התובענה הייצוגית והורה למבקש לשלם את שכר טרחת עורכי הדין של המשיבים.