ת"א 24762-06-22

תקציר

השופט דחה את התביעה נגד נאשמים 3 ו-4, וקבע כי אין לתיק סיכוי להצליח גם לאחר שמיעת הראיות בשל התיישנות. החלטה זו התבססה על הסכם בין הצדדים, מיום 2.7.07, למכירת בית שנמסר לנתבעים בשנת 2005. התובעים המתינו למעלה מ-14 שנים בטרם נקטו בפעולה כלשהי, שנחשבה ארוכה מדי. השופטת טענה כי הנתבעים הם מוכרים תמימים שהתגוררו בבית ואינם "יזמים" כפי שנטען על ידי התובעים. מכאן, שלנתבעים לא הייתה כל אחריות כלפי התובעים לגבי מצב הבית לפי חוק מכר דירות. עוד קבע השופט כי לנתבעים אין אחריות מכוח דיני החוזים או דיני הנזיקין; כמו כן, חלה תקופת ההתיישנות, לפי חוק ההתיישנות, ופקודת הנזיקין. בקשת התובעים לחריג, כמפורט בסעיף 8 לחוק ההתיישנות, נדחתה מאחר שלא הוכח כי העובדות המהוות את עילת התביעה נעלמו מהתובעים מעבר לשליטתם. השופטת הדגישה את זכותם של התובעים לערער על ההחלטה בבית המשפט המחוזי לוד מרכז בתוך 60 יום והורתה להם לשלם לנתבעים שכר טרחת עורך דין בסך 5,850 שקל, בשל המשאבים שנצרכו לדיון בתביעות הסף.