ע"א 33725-02-15

תקציר

ערכאת הערעור קבעה כי אין בכוונתה להתערב בהכרעת דינו של בית משפט קמא, שכן היא מבוססת על ראיות עובדתיות ומהימנות העדויות שהובאו ישירות בפני בית משפט קמא. קביעתו של בית משפט קמא את שכר טרחתו של המערער הייתה סבירה והתבססה על התרשמות העדויות, ובהיעדר הסכם בכתב היה משום שכל עמימות תפעל לרעתו. בית המשפט מצא כי תביעתו של המערער למלוא שכר הטרחה אינה סבירה, במיוחד בהתחשב בכך שהוא ייצג את המשיב רק בחלק מההליך. המערער גם לא הביא ראיות מספיקות לעבודה שנעשתה טרם קבלת ייצוגו, ועל כן הקושי של בית משפט קמא לקבוע את הסכום המדויק המגיע לו היה מוצדק. עוד התחשב הכרעת הדין בכך שהמשיב היה התובע בבית משפט קמא, והמערער הודה כי לא העביר את מלוא הסכום שנפסק למשיב. בית המשפט הוסיף ונימק את ממצאיו של בית משפט קמא ביחס לטענות המערערת בדבר עשיית עושר, קיזוז והוצאות שלא במשפט, והגיע למסקנה כי יש לדחות את הערעור. בשל פרטי המקרה, בחר בית המשפט שלא לחייב הוצאות, והורה להחזיר לו את הערבות של המערער.