סע"ש 43899-03-20

תקציר

התובע, שעבד אצל הנתבע למעלה מ-20 שנה, תבע אותו בגין הטבות תעסוקה שונות, לרבות פיצויי פיטורים, השלמת הפרשות לפנסיה, פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה, דמי חגים, קרן השתלמות והחזר הוצאות נסיעה. הנתבע טען כי טענות התובע אינן עקביות וכי הוא כבר שילם את מרבית הסכומים הנתבעים. בית הדין בחן את תקופת העסקתו של התובע, מצא כי היא מחולקת לשתי תקופות עם הפסקה ביניהן, ואת נסיבות סיום העסקתו, וקבע כי התובע התפטר. השופט חישב גם את שכרו היומי של התובע, שנמצא גבוה מהסכום הנקוב בתצהירו, ומשתנה עם הזמן. עוד נקבע כי תלושי השכר שמסר הנתבע לא שיקפו את העבודה או התשלומים בפועל, וכי הנתבע לא עמד בהתחייבויותיו הרשמיות בנוגע לרישום שעות העבודה והשכר. באשר לזכויות הנלוות, התובעת הייתה זכאית להפרשות נוספות לפיצויי פיטורים, השלמת הפרשות לפנסיה, פדיון חופשה שנתית ודמי הבראה, כולם חושבו על בסיס שכר התעריף ולא על פי השכר המדווח בתלושי השכר. תביעותיה של התובעת לדמי חגים והוצאות נסיעה נדחו מחוסר ראיות מספיקות. בנוסף, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובע הפרשות במקום קרן השתלמות, אשר הנתבע הודה כי לא הפריש עבורה. בסך הכל חויב הנתבע לשלם לתובע סך של 61,138 ₪, כולל הפרשי הצמדה וריבית, וכן הוצאות משפט של התובע. תביעת התובעת לפיצוייה של הלנה נדחתה מחמת התיישנות מהותית. לשני הצדדים הייתה זכות לערער על ההחלטה בתוך 30 יום.