ה"פ 4254-03-20

תקציר

התיק בבית המשפט נסוב סביב הבעלות על חנות שנמכרה למבקש, מר יעקב עקיבא, על ידי הגב' פנינה קולסקי בשנת 1971. המשיבות, גב' דתיה ענבר וגב' חנה וינקלר, הן בנותיה של הגב' קולסקי, שנפטרה בשנת 2005, והן טוענות כי החנות שייכת לעיזבון אמן. השאלה המרכזית הניצבת בפני בית המשפט היא האם העסקה לרכישת החנות תקפה וכמעט הושלמה, דבר שיקנה למר עקיבא את הזכות לרשום את הנכס על שמו. לאחר בחינה מדוקדקת של הראיות שהציגו הצדדים, קבעה השופטת כי הסכם המכר בין מר עקיבא לגב' קולסקי תקף וכי מלוא התמורה שולמה על ידי מר עקיבא, דבר המעיד על עסקה שכמעט הושלמה. הדבר מקנה למר עקיבא זכות קניין שוויונית להירשם כבעלים. יתר על כן, השופט מצא כי מר עקיבא ומר אברהם ביטון, גיסו של מר עקיבא, מחזיקים ומתגוררים בחנות מאז נחתם ההסכם בשנת 1971. טענת המשיבים כי החנות ננטשה והם סברו כי היא חלק מעיזבון אמם לא הייתה משכנעת דיה, מה גם שלא הייתה כל ראיה להתנגדות או טענה כלשהי לחנות מצד הגב' קולסקי או מי מבני המשפחה לאורך השנים. עוד ציינה השופטת כי רישום הנכס על שם המשיבים בשנת 2018 ככל הנראה אינו תמים, והם היו מודעים לקיומו של הסכם המכר בין מר עקיבא לגב' קולסקי. לפיכך, רישום הזכויות על שם המשיבים נעשה בטעות ועל סמך מידע חלקי. לפיכך פסק השופט לטובת מר עקיבא, בקובעו כי זכותו לרשום את החנות כרכושו, והורה על ביטול שמם של המשיבים מספרי רשות מקרקעי ישראל. עם זאת, מאחר שהמשיבים שילמו אגרות לרשות, הם זכאים להגיש בקשה להחזר. עוד ציין השופט כי על מר עקיבא לשלם את שכר הטרחה הנדרש לרשות. לבסוף, הורה השופט כי המשיבים אחראים לשכר טרחת עורך הדין של המבקש, אך מאחר שמר עקיבא לא טיפל ברישום הנכס על שמו, ההוצאות הן לחובת המשיבים.