ע"א 6495/14

תקציר

פסק הדין הנדון הוא דחיית ערעור שנדון בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו על תביעה שהגיש משיב נגד מספר מערערים. הערעור הוגש ללא הרשות הנדרשת, והשופט קבע כי הערעור מוקדם מדי. התיק עצמו נסוב סביב הסכם שותפות שעלה על שרטון, כאשר המשיב מבקש התחשבנות ופיצויים, והמערערים טוענים מנגד כי המשיב הפר את תנאי השותפות ויש להטיל עליו אחריות לנזקים. ההליך המשפטי חולק לשלושה חלקים: הראשון, הבהרה בעתירה למתן חשבונות; השני, הסכסוך החוזי; והשלישי, הבהרה על התוצאה החשבונאית. ההחלטה נשוא הערעור נוגעת לחלק השני, הנוגע לסכסוך שבהסכמה, בו התווה בית המשפט את העקרונות לפיהם תתנהל ההתחשבנות בין הצדדים, ומינה מומחה לביצוע החשבונאות האמורה. החלטה זו, על אף היותה בעלת השפעה, לא סגרה חלק כלשהו בתביעה ולכן סווגה כ"החלטה אחרת", כלומר ערעור לא התקבל באופן אוטומטי, ואכן נדחה מחוסר רשות. סיווג זה הושפע גם מכך שההחלטה לא העניקה כל סעד אופרטיבי, וכונתה במפורש "החלטת ביניים" על ידי בית משפט קמא. השופט הכיר ב"שטח האפור" סביב החלטות מסוג זה, אך בסופו של דבר קבע כי דרך הפעולה הטובה ביותר היא לשמוע כל התנגדות במסגרת ערעור סופי, לאחר שכל הסוגיות הוכרעו על ידי הערכאה הנמוכה יותר. השופט הדגיש כי אין בכך כדי לשלול את זכות הערעור, אלא רק לדחות את מימוש הזכות למועד מאוחר יותר.