ת"א 20486-07-19

תקציר

התובע, שנפגע בתאונת דרכים וסבל מתסמונת כאב כרוני (CRPS), תבע פיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. המחלוקת העיקרית הייתה באשר למידה שבה ייחסו נכויותיה הנפשיות לתאונה או מעברה. בית המשפט מינה מומחים רפואיים שסברו כי לתובע 30% נכות נפשית, 10% ממנה קשורה לתאונה, והיתר נבעו מהפרעת אישיות והפרעת דחק פוסט טראומטית מורכבת (C-PTSD) כתוצאה מטראומות ילדות. עוד העריכו המומחים כי מצבו הנפשי של התובע היה מתדרדר ממילא, גם ללא התאונה. בית המשפט קיבל את חוות הדעת של המומחים הרפואיים, ומצא אותן סבירות ומתיישבות עם הראיות. בית המשפט קבע כי התאונה אמנם האיצה את הופעת הסימפטומים הנפשיים של התובעת, אך סביר להניח שמצבה הנפשי היה נשחק עם הזמן עקב טראומות העבר שלה. לפיכך, בית המשפט ייחס רק 10% מהנכות הנפשית לתאונה. עוד קבע בית המשפט כי נכותה התפקודית של התובעת ואובדן כושר השתכרות שלה עומדים על 35%, בהתחשב בהשפעה הסינרגטית של הנכות שנגרמה כתוצאה מהתאונה ואלו הנובעות מעברה. לתובע נפסקו פיצויים בסך 2,510,428 ₪, שכללו הפסדי הכנסה בעבר ובעתיד, עזרה מאחרים, טיפולי שיניים, הוצאות נסיעה, הוצאות רפואיות, קנאביס רפואי, כאב וסבל. לאחר ניכוי תגמולי המל"ל נקבע סך הפיצויים על 2,482,064 ש"ח, שישולמו על ידי הנתבע בתוך 30 יום.