המ"ש 896-09-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של ההחלטה, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים רלוונטיים, בהתבסס אך ורק על הנתונים שסופקו: **רקע כללי:** ההחלטה עוסקת בבקשה להארכת מועד להישפט בעבירת תעבורה, אשר נרשמה באמצעות מצלמת מהירות. המבקש, מוחמד רישק, טוען כי לא היה מודע לקיומו של הדוח עד שקיבל הודעה מהמרכז לגביית קנסות, וכי פנייתו למשטרה (מפנ"ה) לקבלת מידע על הדוח לא נענתה בזמן, דבר שמנע ממנו להגיש בקשה להישפט במועד. המשיבה, לעומתה, טוענת כי הדוח נשלח כדין לכתובתו הרשומה של המבקש וחזר כ"לא נדרש". **עקרונות משפטיים ודיון:** 1. **סמכות בית המשפט להארכת מועד:** * ההחלטה מתבססת על סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, המעניק לבית המשפט סמכות להאריך את המועד להישפט. * ההלכה המשפטית, כפי שמופיעה בהחלטה (על בסיס ע"פ 40599/07 רואמי אברהם נ' מדינת ישראל), קובעת כי יש לנקוט בסמכות זו "על דרך הצמצום". הדבר דומה לבחינת בקשה לביטול פסק דין, כאשר יש צורך ב"סיבה מוצדקת" לאי-התייצבות או כאשר הדבר "דרוש למניעת עיוות דין". 2. **מעמדן של עבירות "ברירת משפט" לעניין הגשת בקשה להישפט:** * ההחלטה מצטטת את עפ"ת 33548-07-19 שמוש הכהן נ' מדינת ישראל, שם נקבע כי "בפסיקה הובהר כי בעבירה מסוג ברירת משפט, הנחת היסוד היא שהנאשם אינו מעוניין להישפט בגין מעשיו". * הבחנה זו בין עבירות "ברירת משפט" (כמו עבירת מהירות זו) לבין עבירות אחרות, בהן הנאשם זכאי להישפט מלכתחילה, מרמזת על כך שבית המשפט עשוי לבחון בקשות להארכת מועד בעבירות מסוג זה בזהירות רבה יותר. 3. **חזקת המסירה לפי תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד-1974:** * זהו העיקרון המרכזי עליו נסמכת ההחלטה לדחיית הבקשה. התקנה קובעת כי בעבירות תעבורה ועבירות קנס, הודעת תשלום הקנס רואים כאילו הומצאה כדין לאחר 15 יום מיום שנשלחה בדואר רשום, **אלא אם הנמען הוכיח שלא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו**. * ההחלטה מדגישה כי אם המשיבה הוכיחה ששלחה את ההודעה בדואר רשום כדין (כפי שאכן נעשה, כפי שצוין בסעיף 8, שם צורף אישור מסירה המעיד על משלוח בדואר רשום לכתובת המבקש), חלה **חזקת מסירה**. * נטל ההוכחה עובר אפוא אל המבקש להפריך חזקה זו. 4. **אי-הוכחת אי-קבלת ההודעה מסיבות שאינן תלויות במבקש:** * ההחלטה קובעת כי המבקש לא עמד בנטל זה. הציון "לא נדרש" על גבי המעטפה (כפי שמופיע בסעיף 11) אינו מספיק כשלעצמו כדי להפריך את חזקת המסירה. * ההחלטה מתבססת על הפסיקה (רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם) הקובעת כי סתירת חזקת המסירה דורשת "ראיה ותימוכין" ולא "העלאת טענה בעלמא". 5. **מודעות המבקש לדוח:** * ההחלטה מציינת (בסעיף 13) כי גם לטענת המבקש עצמו, הוא קיבל הודעה מהמרכז לגביית קנסות מספר ימים לפני המועד האחרון להגשת הבקשה להישפט. * קביעה זו מהווה חיזוק משמעותי להחלטה, שכן היא מצביעה על כך שהמבקש היה מודע לקיומו של הדוח ויכול היה להגיש את הבקשה במועד. 6. **חשש לעיוות דין:** * סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי (וההלכה הפסוקה) מאפשר הארכת מועד גם "למניעת עיוות דין". * ההחלטה דוחה טענה זו, מכיוון שהמבקש לא כפר בעבירה ולא העלה כל טענה הנוגעת לביצועה. * ההחלטה מפנה לפסיקה (כגון עפ"ת (מחוזי חי') 8141-07-15 בן ישי נ' מדינת ישראל) הקובעת כי "אין די בעצם כפירה בביצוע העבירה כדי להקים טענה של עיוות דין". טענה כזו צריכה להיות מגובה בתשתית ראייתית. * גם אם היו נטענות טענות הגנה, ההחלטה מציינת כי בית המשפט בוחן אותן "בזהירות של ממש". 7. **עקרון סופיות הדיון:** * ההחלטה מסיימת בקביעה כי "מכוח עקרון סופיות הדיון הבקשה נדחית". עיקרון זה מבטא את הרצון להביא סוף פסוק להליכים משפטיים לאחר שהתבררו כראוי, ולהימנע מפתיחת הליכים מחדש ללא הצדקה מספקת. **חידושים משפטיים (בהקשר של ההחלטה):** * **הדגשת הצורך בראיות להפרכת חזקת מסירה:** ההחלטה מחזקת את הדרישה לקונקרטיות וראיות מוצקות מצד הנמען המבקש להפריך חזקת מסירה, מעבר לטענה בעל פה. * **הבחנה בין מודעות לקיומו של הדוח למודעות למועד ההגשה:** ההחלטה מראה כי אף אם המבקש מודע לקיומו של הדוח רק בסמוך למועד האחרון להגשה, הדבר עדיין יכול להיחשב ככזה שאינו מצדיק הארכת מועד, אם הוכח שהדוח נשלח כדין. **מסקנה:** בית המשפט השלום לתעבורה בירושלים דחה את בקשת המבקש להארכת מועד להישפט. ההחלטה מבוססת בעיקר על קיומה של חזקת מסירה, מכוח תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, אשר המבקש לא הצליח להפריך. בנוסף, בית המשפט קבע כי לא עלה חשש לעיוות דין, וכי יש ליישם את עקרון סופיות הדיון. ההחלטה מדגישה את הנטל המוטל על הנאשם להוכיח כי לא קיבל הודעה מסיבות שאינן תלויות בו, וכי אין להסתפק בטענות כלליות לשם כך.