רע"פ 4474/05

תקציר

המבקש ביקש רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, שאישר פסיקות קודמות של בית המשפט לתעבורה בנוגע להרשעתו בעבירת תעבורה שלא בפניו. בתחילה הוא הואשם באי ציות לשוטר, אך טען כי לא יכול היה להגיע למשפט בשל מחלה, ושלח בטעות בקשת דחייה לבית המשפט הלא נכון. כתוצאה מכך, הוא הורשע ונגזר דינו שלא בהעדרו, וקיבל חודש פסילת רישיון נהיגה וקנס. המבקש טען כי נודע לו על פסק הדין רק שנים לאחר מכן ועם פנייתו לבית המשפט לתעבורה גילה את הקנס. בקשתו לבטל את פסק הדין משנת 1998 נדחתה על ידי בית המשפט לתעבורה, מה שגרם לו לערער לבית המשפט המחוזי, שדחה גם הוא את תביעתו, בטענה כי חזקת מסירת פסק הדין חלה למרות אי קבלתו. לטענתו, תקנה 44א', שעניינה הנחות מסירה של מסמכים מסוימים, אינה חלה על פסקי דין, וביקש לבטל או לבטל את הרשעתו ואת גזר דינו. עם זאת, בית המשפט דחה את בקשתו לערעור נוסף, תוך שהוא מדגיש את רשלנותו ואדישותו במשך שש שנים, ומבקר את השימוש לרעה שלו במערכת המשפט. בית המשפט הדגיש את החשיבות של קיום הליכי משפט דייקניים וקבע כי על הפרט לשאת בתוצאות של חוסר תשומת הלב שלו. משכך, נדחתה רשות הערעור.