ת"א 3838-08-11

תקציר

שתי חברות, המבקשת מס' 1, חברה מאוגדת בדלאוור, והמבקשת מס' 2, מייסדת רשת מסעדות יוקרתית, מפעילות במשותף רשת מסעדות תחת השם סושיסמבה. המבקשים הם הבעלים הבלעדיים של הזכויות בסימן המסחר SUSHISAMBA. בשנת 2006 פתחה המשיבה מס' 1, בהסכמי הרישוי והייעוץ עם המבקשת מס' 1 והמבקשת מס' 2 בהתאמה, סניף של המסעדה בתל אביב. הסכם הרישיון העניק למשיבה מס' 1 זכות שימוש בסימן המסחר המקורי למשך עשר שנים ולהפעלת הסניף. עם זאת, בשל חילוקי דעות בנוגע לתשלומי תמלוגים והפרת הסכם הרישיון, ביטלו המבקשים את ההסכם בשנת 2011 והגישו תביעה לצווי מניעה קבועים ופיצויים כנגד המשיבים. כן הגישו המבקשים בקשה לסעד זמני, בה ביקשו למנוע מהמשיבים לעשות שימוש בסימן המסחר ולנהל את המסעדה. המשיבים טענו כי טענת המבקשים נעדרת שחר וכי לא נגרם להם נזק ממשי. הם גם הדגישו את הנזק המשמעותי שמתן צו המניעה יגרום להם. בית המשפט, לאחר ששקל את הטענות, דחה את הבקשה לסעד זמני, בקובעו כי המבקשים לא הוכיחו נזק מיידי וכי מתן צו המניעה יפגע באופן משמעותי במשיבים. זאת ועוד, מאחר שניתן לפצות כספית על הנזק הנטען קבע בית המשפט כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים. למרות שבית המשפט הכיר באפשרות הצלחתם של המבקשים לגופו של עניין, הוא הגיע למסקנה כי התערבות שיפוטית אינה מוצדקת בשלב מקדמי זה. הבקשה נדחתה, והמבקשים חויבו בהוצאות המשיבים.