עת"מ 56178-09-14

תקציר

העתירה שהוגשה לבית המשפט ביקשה לערער על העיכוב באישור תוכנית לשטח קרקע גדול מאוד, שאושרה לבנייה לפני כ-15 שנה. העותרים טענו כי התוכנית, שכללה שינויים בתכנית המאושרת, כגון עדכון התנאים ושיפור השטחים הציבוריים, הייתה צריכה להיות מאושרת מזמן, אך התעכבה בשל חקירה פלילית שנפתחה נגד חלק מהגורמים המעורבים בהליך התכנון. המשיבים, לרבות משטרת ישראל והמדינה, טענו כי יש לאשר את התכנית רק לאחר סיום החקירה, כדי לוודא שלא קיים ניגוד עניינים. הם גם הציעו להחזיר את התוכנית לשלב ההתנגדויות כדי לשמוע מתנגדים חדשים. עם זאת, בית המשפט מצא כי אין מניעה תכנונית לאשר את התכנית, שכבר עברה את ההליכים הנדרשים ואושרה על ידי ועדות התכנון הרלוונטיות, וכי החקירה הפלילית אינה קשורה להליך התכנון. כמו כן, ועדת התכנון המקומית אישרה את החלטתה לאשר את התוכנית, לאחר דיון חוזר בהיעדר הנחקרים. בית המשפט הדגיש את חשיבות השמירה על שלטון החוק וההרתעה, אך ציין כי יש לאזן שיקולים אלה עם אינטרסים ציבוריים אחרים, לרבות שיקולים תכנוניים, הגנה על צדדים שלישיים ועשיית צדק עם הפרטים המעורבים. הודגש כי השיקולים התכנוניים תמכו באישור התוכנית, וכי המדינה לא סיפקה כל הצדקה עניינית להמשך דחייתה. באשר לטענות המדינה לניגוד עניינים, קבע בית המשפט כי אלה טופלו בהחלטת הוועדה המקומית לאשר את התכנית לאחר דיון חוזר. בית המשפט התייחס גם לדוקטרינת הבטלות היחסית וקבע כי ניגוד העניינים הנטען אינו פוסל בהכרח את ההחלטות התכנוניות שהתקבלו. בסופו של דבר פסק בית המשפט לטובת העותרים והורה לוועדת הערר לסגור את הערר ולוועדה המקומית לדון בבקשות להיתרי בנייה על פי התוכנית. המשיבים נדרשו לשלם את שכר טרחת עורכי הדין של העותרים, כאשר כל אחד מהצדדים הנותרים יישא בהוצאותיו.