הפ"ב 40524-05-18

תקציר

הרשם החליט כי העיקול במעמד צד אחד שהוטל על מניות הנתבעת יישאר על כנו. על פי תקנות סדר הדין האזרחי, על בית המשפט להשתכנע על סמך ראיות לכאורה בדבר קיומה של עילת תביעה מהימנה וכי אי הטלת הצו תפגע בביצוע פסק הדין. על בית המשפט לשקול גם את מאזן הנוחות, תום הלב של המבקש ומידתיות העיקול. הרשם נחה דעתו כי המבקש עמד בכל התנאים הנדרשים. קיימת עילת תביעה לכאורה, שכן הסכם ההלוואה מבסס את עניינו של המבקש, וטיעוני המשיב כנגד זה הם עניינים לדיון ואינם שוללים את זכותו של המבקש. טענתו העיקרית של המשיב היא כי המבקש נטש את הבוררות, אך הרשם סבור כי הדבר צריך להתברר על ידי הבורר ואין צורך להכריע בו כעת. הרשם דוחה גם את טענות המשיב בדבר שינוי הנסיבות, השיהוי וחוסר תום הלב של המבקש ומאזן הנוחות. המשיבה לא הציגה ראיות משכנעות לנזק, והתנהלות המבקשת, לרבות אי העמדת ביטחונות כפי שהוסכם בהסכם ההלוואה, אינה עולה כדי חוסר תום לב. לפיכך, העיקול הזמני יישאר בעינו, והמשיב חויב לשלם למבקש דמי שכירות בסך 10,000 ₪.