ע"א 4076/00

תקציר

הסכסוך בין שתי החברות נסוב סביב הבעלות בארבע מניות בחברה שלישית, כאשר המניות רשומות כיום על שם המערערת. המשיב טען כי רכש מניות אלה מהמערערת בשנת 1974, אך המערער טען כי המשיב לא שילם את מלוא התמורה ולכן אינו זכאי להן. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיב, והביא את המערערת להגיש ערעור תוך בקשה לעיכוב ביצוע. בית המשפט המחוזי דחה את השהות, מה שגרם למערער לפנות לבית המשפט העליון. בהנחה שלמערער סיכויי הצלחה גבוהים בכל הנוגע לתקופת ההתיישנות, עדיין דוחה בית המשפט העליון את בקשת השהייה משום שהוא מוצא כי המערער לא הוכיח סיכון לנזק בלתי הפיך. זאת, משום שבית המשפט העליון סבור כי ערעור מוצלח יאפשר למערערת להשיב את המניות גם אם יועברו לצד שלישי, בהינתן שהמשיב טרם עשה כן. עם זאת, בית המשפט מציע פתרון מעשי: המשיב יכול להימנע מעיכוב ביצוע על ידי יידוע כל מעביר פוטנציאלי על הערעור המתמשך וקבלת הסכמתו לכבד את התוצאה. ככל שהמשיב לא יקבל הסכמה כאמור, ייאסר עליו להעביר את המניות לפני קביעת הערעור. בהינתן תנאים אלה, דוחה בית המשפט העליון את בקשת המערער לעיכוב ביצוע.