עמ"נ 33956-03-17

תקציר

עיקר המחלוקת במקרה זה נסובה סביב תחולתו של הלכת עמאש, שעניינה השבחת נכסים ופיתוחם. בפסק דין עמאש נקבע כי סעיף הפטור לשיקום שכונות חל רק על הרחבת דירות קיימות ולא על בנייה חדשה למגורים. המערערת טוענת כי מפסק דין עמ"ש משמע שלא ניתן להעניק פטור לעסקאות מכר, ואילו המשיבים טוענים כי ניתן לקבל פטור בגין כל השבחה למעט בנייה חדשה, לרבות מכירה. ועדת הערר הסכימה עם המשיבים, אך בית המשפט העליון ביטל את החלטתם והסכים עם פרשנותו של המערער לפסק דין עמאש. בית המשפט מצא כי מטרת הפטור היא לשפר את תנאי החיים של התושבים בשכונות השיקום, והדבר יכול להיות מושג רק באמצעות בנייה, שאינה אפשרית בנקודת המכירה. כמו כן, בית המשפט בחן סעיפי פטור נוספים באותו חיקוק ומצא כי הם אינם תומכים בעמדת הוועדה. כך למשל, בחלק מהסעיפים הוזכר במפורש פטור בנקודת המכירה, דבר המצביע על כך שהיעדר תניה כזו בסעיף הנדון מרמז על כך שלא נועד פטור למכירות. בנוסף, דחה בית המשפט את טענת הוועדה כי המועד הקובע לפטור צריך להיות מועד המימוש, קרי מועד המכירה, וקבע כי המועד הרלוונטי לצורכי החבות הוא מועד אישור תכנית ההשבחה. בסיכומו של דבר, התקבל הערעור, וחויבו המשיבים לשלם למערער הוצאות ושכר טרחת עורך דין.