ע"פ 395/06

תקציר

נגד המערער הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי בחיפה בגין שוד, פריצה לדירה בכוונה לבצע גניבה וקשירת קשר. יחד עם יגאל כץ, הם זממו לכאורה לשדוד את ביתה של לאה עמית במרמה. כץ נכנס לביתה של עמית בטענה שהיא עובדת חברת גז, תקף אותה והמערער גנב כספת מהבית. טביעות אצבעותיו של כץ ביומן בזירה הובילו למעצרו, והוא סיבך תחילה את המערער בביצוע העבירה, ומסר את מספר הטלפון הנייד שלו למשטרה. המערער הכחיש מעורבות, שמר על זכות השתיקה בחקירות, והציג אליבי במהלך המשפט – סכסוך הלוואות עם כץ. בהמשך חזר בו כץ, וציין מחלוקות אישיות כמניעים להפללת המערער. עם זאת, בית המשפט המחוזי הכריז על כץ כעד עוין, והעדיף את הודעתו הראשונית במשטרה שזיהתה את המערער. הראיות הצביעו על נוכחותו של המערער באזור בעת השוד. שתיקתו של המערער בחקירתו במשטרה וההסברים הסותרים למעשיו ומקום הימצאו, החלישו את הגנתו. חרף טענותיו של המערער כנגד מהימנות ומשקל הראיות, חיזק בית המשפט את דבריו של כץ בשקריו ובנוכחותו של המערער בזירת הפשע. המערער הורשע וקיבל עונש חמור מזה של כץ בשל עברו הפלילי והיעדר הודאה או חרטה. ערכאת הערעור אישרה הרשעה וגזר דין זה, תוך הדגישה את העבירות הקודמות של המערער ואת הודאתו של כץ כמצדיקות את הפער בגזר הדין.