ע 19/13

תקציר

הכרעת הדין מזכה את המערער מאשמת השוחד המפורטת באישומים השני, השלישי והרביעי בשל ספק סביר הנובע מחוסר ראיות מספיקות. בית המשפט בחר לאמץ את קביעות המהימנות של המשפט ביחס לאישום הראשון והשישי, ומצא אותן נתמכות בראיות משמעותיות. על פי הכרעת הדין, הראיה העיקרית, הודעותיו של מוכתר בחקירתו במשטרה, לא הייתה מהימנה דיה כדי להרשיע את המערער אך ורק על בסיס זה באישומים השני, השלישי והרביעי, שם הייתה זו הראיה היחידה הקיימת. האישום השני בפרשת ניסים גלאם סותר את עדותו של גלאם, אותה לא דחה בית משפט קמא, וקבע כי גלאם גילה אהדה כלפי הנאשם. גם האישום השלישי הנוגע לפרשת אזולאי התבסס אך ורק על דברי החקירה של מוכתר, שהופרכו על ידי רוכש הרכב, אזולאי, שהכחיש כי שילם דמי תיווך כלשהם. האישום הרביעי נעדר כל תימוכין ראייתיים לגרסתו המפלילה של מוכתר ודבריו בחקירת המשטרה היו סותרים. עוד צוין בהכרעת הדין כי ההרשעה באישומים אלה הושפעה במידה רבה מהאישום הראשון, ללא בחינה נוספת של יסודותיהם הראייתיים, והותירה אותם חסרים ומעוררים ספק סביר. בית המשפט מדגיש כי הרשעה בשוחד דורשת תשתית ראייתית מוצקה, שלא התקיימה במקרים ספציפיים אלה. הכרעת הדין מקבלת חלקית את ערעור ההגנה ומזכה את המערער מהאישומים האמורים, תוך שמירה על ההרשעה באישומים הראשון, השישי והשביעי הנוגעים לשוחד, קבלת דבר במרמה והתנהגות שאינה הולמת.