ת"א 18803-05-14

תקציר

התובעים, מאור מ.ח. ייזום ובניה בע"מ וטרקלין ייזום ובניה בע"מ, תבעו את מינהל מקרקעי ישראל בדרישה להשיב לו תשלומים שלטענתם נגבו שלא כדין. התשלומים המדוברים היו: (1) "אגרת היתר" שדרשה רמ"י ממאור כאשר הסכימה לבקשה להיתר בניה שהגישה החברה, אשר לדעת רמ"י חרגה מהיקף הבנייה המותר על פי התכנית החלה; (2) תשלומים ל"קרן לשיקום מחצבות" ו"תמלוגים" שגבתה רשות מקרקעי ישראל משני התובעים בגין פינוי עודפי חפירה במהלך עבודות הבנייה. מנהל מקרקעי ישראל הכחיש את טענות התובעים והעלה גם שתי טענות קיזוז. לטענת מנהל מקרקעי ישראל, התברר כי "דמי היתר" נוספים הגיעו ממאור, וטרקלין לא שילמה את מלוא התמלוגים עבור פינוי עודפי החפירה. בית המשפט קבע כי התביעה אינה מיושנת ויש לקבל אותה בחלקה. התביעה להשבת "דמי ההיתר" נדחתה, והתביעה להחזר תשלומים בגין פינוי עודפי החפירה התקבלה. ראשית, בית המשפט קבע כי התביעה הוגשה במועד, שכן עילת התביעה קמה רק בעת ביצוע התשלומים, ולא כאשר רשות מקרקעי ישראל דרשה אותם. לגופה של טענת "אגרת היתר" הסכים בית המשפט עם עמדת מנהל מקרקעי ישראל כי שטחים מסוימים שאושרו על ידי הוועדה המקומית כ"שטחי שירות" היו צריכים להיות מסווגים כ"שטח מרכזי", וכי מנהל מקרקעי ישראל היה רשאי לדרוש את תשלום "אגרת ההיתר" למרות החלטת הוועדה, שכן האישור שניתן היה מנוגד באופן מהותי לחוק וחרג מהיקף הציפיות המסתברות של הצדדים. עם זאת, בית המשפט דחה את תביעת מנהל מקרקעי ישראל ל"דמי היתר" נוספים ממאור, שהועלתה לראשונה בהליך, שנים רבות לאחר פרסום דרישת התשלום. באשר לתשלומים בגין פינוי עודפי החפירה, קבע בית המשפט כי חוזה הפיתוח אינו מקנה לרמ"י זכות לדרוש תשלומים אלה, שכן הוא מזכה את רמ"י בפיצוי רק במקרה שהתובעים ימכרו את העודפים. התובעים גם לא מכרו את העודפים, ואף נגרמו להם עלויות להסרתם. מכל מקום, התובעים הוציאו את העודפים בהתאם להנחיית המהנדס המקומי, ולכן לא היו צריכים להידרש לשלם לרשות כל אגרה. בהתאם לכך, הורה בית המשפט לרשות מקרקעי ישראל להשיב לתובעים את התשלומים בגין פינוי עודפי החפירה, אך דחה את תביעתם ל"דמי היתר". כמו כן חויב מנהל מקרקעי ישראל לשאת בהוצאות התובעים, ולשלם לכל אחד מהם 20,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.