ת"ת 26295-07-23

תקציר

הנאשם הגיש בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות לחיוב ארנונה בנכס באילת, בטענה כי מספר דיונים בדרום הקשו על עמידה במועד. חוב המס הוא משנת 2020 לשנת 2022, והנתבע טען כי יש לייחס את החוב לבעלי הנכס ולא לו. עם זאת, התובעת (העירייה) טענה כי על הנתבע, שהיה רשום כבעל הנכס, לפרוע את מלוא החוב מאחר והוא היה בעל הקשר הקרוב ביותר לנכס. הנתבע לא ערער על החוב בערוצים המתאימים בתוך פרק הזמן הנקוב. השופט קבע כי המקרה הנוכחי אינו מעלה סוגיות בעלות חשיבות משפטית עקרונית שתאפשר לנאשם לעקוף את הליכי ההתנגדות המנהלית הרגילים. יתר על כן, השופט מצא כי טענות הנתבע בדבר אי בעלות על הנכס אינן עקביות ואינן נתמכות בראיות קונקרטיות כלשהן. הנתבעת גם לא מסרה כל הודעה לעירייה בדבר שינוי כלשהו בבעלות על נכסים, כנדרש בחוק. בסופו של דבר, השופט החליט כי הנתבע לא הציג הגנה סבירה ולכן דחה את ההתנגדות, ואישר את חיוב חוב המס. החלטה זו התקבלה בהיעדר שני הצדדים והודגשה כי הנתבע לא פעל בהתאם לנהלים הנדרשים ולא סיפק הגנה משכנעת.