ת"א 6167-07-16

תקציר

התובע, אסיר בכלא שטא, תבע את מדינת ישראל ושלושה אסירים נוספים בגין נזקים שנגרמו לו כתוצאה מתקיפת שלושת הנתבעים, בה נדקר באמצעות דוקרנים וחפצים חדים בחלקי גופו השונים. הנתבעים לא הגישו כתב הגנה. המדינה הודתה באירוע אך הכחישה את אחריותה. על פי פסק הדין, יש לדחות את תביעת התובע נגד המדינה, ולקבל את התביעה נגד הנתבעים. השופטת הסבירה כי למרות שלמדינה יש חובת זהירות כללית כלפי אסירים להגן עליהם מפני נזקי גוף, במקרה זה הפגיעה בתובע הייתה בלתי צפויה, שכן היא התרחשה כתוצאה מסכסוך בין אסירים ששירות בתי הסוהר לא ידע עליו ולא יכול היה לצפותו. לפיכך, המדינה לא הפרה את חובת הזהירות שלה כלפי התובע. יתר על כן, גם אם המדינה התרשלה בטיפול בדיווח מודיעיני ספציפי על כך שנשקפת סכנה לחייו של התובע, לא הייתה סיבתיות משפטית בין רשלנות זו לבין התקיפה, שכן סיכון התקיפה לא היה קשור להימצאותו של התובע באגף מסוים בבית הסוהר. במקום זאת, הסיכון נבע מהאינטראקציה שלו עם אסירים אחרים, שיכולה הייתה להתרחש בכל אגף. עוד קבע השופט כי המדינה לא התרשלה בכך שלא צפתה את הצטברות הסיכונים אליהם נחשף לכאורה התובע, או בכך שלא הכריזה עליו כאסיר הזקוק להגנה לפני האירוע. השופט הדגיש כי הכרזה על אסיר כטעון הגנה היא צעד חמור, שפקודת שב"ס מאפשרת לנקוט בו בזהירות רק כאשר קיים סיכון ממשי לביטחונו של האסיר על סמך מידע מבוסס. מידע כזה לא היה קיים במקרה הנוכחי. השופטת הוסיפה כי טענות התובע כי אנשי שב"ס השאירו במכוון את התאים פתוחים והשתתפו במזימה לפגוע בו משוללות כל יסוד ואינן עולות בקנה אחד עם השכל הישר. אשר לנזקים, פסקה השופטת לתובע פיצוי בסך 230,000 ₪ בגין נזקים לא ממוניים ואובדן כושר השתכרות, שישולמו על ידי שני הנתבעים, ביחד ולחוד. סכום זה כלל 80 אלף שקל בגין פגיעה בכושר השתכרות, סכום המוערך כסכום הגלובלי הצפוי לאדם בעל פרופיל התובע, הכולל את הרשעותיו בעבירות חמורות. כמו כן פסקה השופטת לתובע פיצוי של 150,000 ₪ בגין נזק לא ממוני, בהתחשב בחומרת התקיפה, גילו של התובע והנכות שנגרמה לו עקב הצלקות הבולטות על גופו. השופטת לא קיבלה את בקשת התובע לפיצויים בגין אובדן סיכויי נישואין, מאחר שהתובעת לא הציגה ראיות התומכות בטענה זו, ומשום שראש נזק זה מיוחס בדרך כלל למצב רפואי השולל את הנישואין עצמם. לבסוף קבע השופט כי כל צד יישא בהוצאותיו ביחס לתביעה שנדחתה נגד הנתבע מס' 1.