פש"ר 6950-07-19

תקציר

בתיק שניהלה השופטת צביה גרדשטיין פפקין, התייחס בית המשפט לסכסוך משפטי שעסק בתביעת נאמן לשכר טרחה מגרושתו של החייב, הגב' רמית וקנין, בעקבות מכירת בית מגורים בבעלות משותפת במסגרת הליך פשיטת הרגל של החייב. הנאמן טען כי על פי הנוהג המקובל, יש להטיל שכר טרחה הנע בין 6% ל-10% הן על חלקה של החייבת והן על חלקה של האישה לשעבר, למרות כושר הפירעון הכלכלי שלה, בשל הצורך למכור את הנכס כדי לרצות את נושיו של החייב. גרושתו, שיוצגה על ידי הסיוע המשפטי, טענה כי רק חלקו של החייב צריך להיות כפוף לדמי נאמנות, תוך שהיא מפנה לנוהל של כונס הנכסים הרשמי והממונה על חדלות פירעון הקובע כי יש לחשב שכר טרחה רק מנכסי החייב שנכנסים לקופת הכינוס של החייב. הנאמן טען מנגד כי פסקי דין קודמים העניקו שכר טרחה גם משותפים סולבנטיים כאשר מכירת מקרקעין כרוכה בבעלות משותפת וכאשר ההליך נמשך בשל פעולות של שותפים אלה, אם כי הוא הגדיל את דרישת שכר הטרחה שלו ל-10% בעקבות התנגדויות. עם זאת, ההליך התעכב מעט בשל ניסיונותיה של גרושתו לפדות את הנכס והסכם מכר שנכשל משום שלא יכלה לעמוד בתנאיו, מה שהוסיף נטל נוסף על הנאמן. למרות זאת, בית המשפט מצא כי מעשיה של גרושתו לא היוו מכשול משמעותי בפני הליכי המימוש. כתוצאה מכך, איזן בית המשפט את האינטרסים בכך שפסק שכר טרחת נאמן מחלקה של הגב' וקנין על בסיס שיעור המינימום המומלץ של לשכת עורכי הדין לפירוק שיתוף, בשיעור של 3% משווי הנכס, שהסתכם ב-21,000 ש"ח בתוספת מע"מ. עוד נקבע כי היא תישא במחצית מהוצאות כינוס הנכסים. בסופו של דבר אישר בית המשפט את הצורך בשקיפות ובהקפדה על הנחיות פרוצדורליות בעת פתרון סכסוכים בענייני חדלות פירעון ופירוקים, והדגיש את חשיבותן של הנחיות כונס הנכסים הרשמי בקביעת אמות מידה שוויוניות לשומות שכר טרחה במימושי נכסים משותפים.