ע"פ 900/07

תקציר

הערעור מתייחס להרשעה בעבירות רצח, אונס ומעשה סדום שביצע המערער בקטינה בת 15, מ.ש. המערער, שהיה קטין בעת ביצוע העבירה, טען כי היה במצב של שכרות ופסיכוזה עקב צריכת אלכוהול ודבק מגע, ועל כן לא התקיימו היסודות הנפשיים הנדרשים לעבירות המיוחסות לו. בית המשפט המחוזי דחה את גרסת המערער וקבע מעבר לכל ספק סביר כי לא היה במצב של שכרות או שכרות חלקית בעת ביצוע העבירה, ואף לא היה במצב פסיכוטי. בית המשפט הרשיע אותו ברצח, אונס ומעשה סדום וגזר עליו מאסר עולם וחמש עשרה שנות מאסר, בהתאמה. המערער ערער לבית המשפט העליון בטענה כי בית המשפט המחוזי התעלם מראיות לשכרותו ולפסיכוזה שלו, וביקש לזכות אותו מאשמת הרצח ולהרשיעו בהריגה. לחילופין, ביקש המערער עונש מופחת. המדינה התנגדה לערעור וטענה כי אין מקום שערכאת הערעור תתערב במקרה זה, שכן ממצאי בית המשפט המחוזי התבססו על ראיות מהימנות. שופטי בית המשפט העליון הסכימו עם עמדת המדינה ודחו את הערעור. הם הדגישו כי בית המשפט המחוזי ערך בדיקה יסודית ויישם ברגישות את כלל הספק הסביר, ומצא את עדותו של המערער בלתי מהימנה וסותרת. יתר על כן, נחה דעתם של השופטים כי התנהגותו של המערער, כפי שתוארה על ידי עד ראייה, מעידה על מודעות ושליטה במעשיו, תוך הפרכת הטענה בדבר שכרות או פסיכוזה. בית המשפט דחה גם את הטענה לשכרות חלקית, שכן הראיות הראו כי המערער הבין את טיב מעשיו ואת פסולותיהם. באשר לעונש ציינו השופטים את חומרתה הרבה של העבירה, הדגישו את האקראיות והאכזריות של תקיפת הקורבן, ואישרו את החלטת בית המשפט המחוזי להטיל מאסר עולם ועונשי מאסר 15 שנים במקביל. פסק דינו של השופט הנדל נתמך על ידי סגני הנשיא ריבלין וג'ובראן.