ת"א 49675-01-14

תקציר

פסק הדין דן בהגדרת לשון הרע בחוק ובמעשה האיזון בין הזכות לשם טוב לבין הזכות לחופש הביטוי. עוד צוין כי בדיקת לשון הרע נעשית בשלבים וכי פרסומים באינטרנט נגישים ומיידיים, אך לא כל פרסום תועבה מהווה עילה ללשון הרע. התובע במקרה זה הוא חושף שחיתויות שחשף שחיתות בעיריית רמת גן ופרסומי הנתבע, נשוא התביעה, מייחסים מעשי שחיתות לתובע ולקרוביו. הנתבע טוען כי פרסומיו מוגנים תחת סעיפים שונים בחוק איסור לשון הרע, לרבות סעיפים הנוגעים להגנות מוחלטות, אמת בפרסום ותום לב. השופט בוחן כל אחת מטענות הנתבע ומוצא כי הפרסומים מהווים לשון הרע. השופט מציין כי ביטויים כמו "מושחת", "מרמה" ו"הונאה" מהווים לשון הרע כלפי התובע. עוד מציינת השופטת כי אף שחלק מהפוסטים פורסמו באותו יום, יש להתייחס אליהם בחשיבות הראויה שכן מדובר בהתנהלות שיטתית וחוזרת ונשנית כלפי התובע. באשר לטענות הנתבע כי פרסומיו מוגנים, דוחה השופטת את הטענות לפי סעיפים 13(5) ו-13(9) כבלתי רלוונטיות ואינן ישימות לעניין. השופטת דוחה גם את טענת הנתבע כי הפרסומים היו נכונים, וקובעת כי הם התבססו על שמועות שלא הוכחו וכי יריבותו של הנתבע עם קרוב משפחתו של התובע השפיעה על שיקול דעתו. השופטת מדגישה כי נטל ההוכחה לאמיתות הפרסומים מוטל על הנתבע וכי הוא לא עמד בנטל זה. זאת ועוד, השופטת אינה מקבלת את טענות הנתבע בדבר ההגנות המוקנות לפי סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע, החל על פרסומים שנעשו בתום לב. השופט מדגיש כי טענות הנתבע אינן דעות אלא עובדות, ולכן סעיפים 15(4) ו-15(7) אינם חלים. לסיכום, השופט קובע כי הפרסומים מהווים לשון הרע כהגדרתה בחוק וכי לנתבע אין הגנות תקפות. השופט מציע לצדדים לנסות להגיע להסכמה על גובה הפיצוי ומשאיר את שאלת הפיצויים לשלב מאוחר יותר. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ומיום 15.10.2017.