עב"ל 22442-02-19

תקציר

מדובר בפסק דין חלקי ובהחלטה בערעור על דחיית תביעתה של בלה מאירוב נגד המוסד לביטוח לאומי ("המכון") לקצבת נכות לשנים 1998 עד 2014 על בסיס תקופת ההתיישנות. מרוב הייתה מעורבת בתאונת דרכים בשנת 1993 ועלתה לישראל בשנת 1998, שם הגישה את תביעתה הראשונה לפנסיה, אותה דחה המכון. גם טענותיה הבאות בשנים 1998 ו-2002 נדחו, והיא לא ערערה על החלטות אלה. בשנת 2015 הגישה מאירוב תביעה חדשה, שגם אותה דחה המכון, והיא תבעה את המכון בבית הדין האזורי. המכון ערער תחילה על טענתה, אך בהמשך הסכים לדון בזכאותה לקצבה בהתבסס על תביעתה משנת 2015. עם זאת, בית המשפט המחוזי דחה את תביעתה והוביל את מאירוב לערער. במהלך הליך הערעור הודיע המכון כי תביעתה של מאירוב משנת 2015 אושרה, מה שמזכה אותה בפנסיה מיוני 2014 ואילך. לאחר שימוע הסכים המכון גם לזכות את מאירוב בפגרה לפנסיה החל מיוני 2008. יתר המחלוקת נוגעת לתקופה שבין 1998 ל-2008. בית המשפט הציע להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי כדי שיקבע אם ניתן להאריך את המועד האחרון לתביעתה של מאירוב מעבר לשנת 2015, בהתחשב במצבה הרפואי ובגורמים נוספים. שני הצדדים הסכימו להצעה זו. בית המשפט ימנה נוירופסיכולוג שייתן חוות דעת האם מצבה הרפואי של מאירוב הוא נסיבות אובייקטיביות שהפריעו לה להגיש את תביעתה במועד. הצדדים יהיו רשאים להציג את טיעוניהם על סמך חוות דעת המומחה, ובית המשפט המחוזי יחליט אם להאריך את המועד האחרון להגשת תביעתו של מאירוב לתקופה שקדמה ליוני 2008. פסק דין חלקי ניתן לטובת מאירוב, המזכה אותה בקצבת נכות מיוני 2008 ואילך, והצדדים מתבקשים להגיש את תגובותיהם לגבי התקופה שקדמה למועד זה.