רע"א 6904/97

תקציר

המבקש, ש.ט. נ' בקעות בע"מ, היה בעליו של מיניבוס שנגנב בירושלים ונמצא מאוחר יותר מפורק בכפר יטא שבגדה המערבית. בקשת החברה לסיוע בחילוץ הרכב מהכפר נדחתה על ידי כוחות הביטחון בשל הסיכון לפעולות איבה. לאחר מכן הגישה החברה תביעה לפיצויים למינהל מס רכוש, שנדחתה. החברה ערערה לוועדת הערר, שקיבלה את טענתם. רשות מס רכוש ערערה לבית המשפט המחוזי, שפסק לטובתה. לאחר מכן פנתה החברה לבית המשפט העליון בבקשה לערער על החלטת בית המשפט המחוזי. בית המשפט העליון, בפסק דין שניתן על ידי השופט אור, דחה את בקשת החברה. בית המשפט קבע כי גניבת המיניבוס ופירוקו אינם מהווים "פעולות איבה נגד ישראל" כהגדרתן בחוק מס רכוש וקרן פיצויים, התשכ"א-1961, ולכן החברה אינה זכאית לפיצוי בעילות אלה. המרכיבים המהותיים של מעשים אלה, כפי שתוארו על ידי בית הדין, היו הנזק הבלתי חוקי לרכוש והמוטיבציה של מבצע הפיגוע, שיכולים להיות צורות שונות של עוינות או עוינות כלפי ישראל. במקרה זה, לא הייתה כל אינדיקציה לכך שהמניע לאירוע היה כזה, והנסיבות הצביעו על כך שמדובר במעשה פלילי. כמו כן, בית המשפט מצא כי החשש מפני פעולות עוינות שימנעו מהחברה להחזיר את הרכב אינו מהווה בסיס לפיצוי לפי חוק מס רכוש וקרן פיצויים. לשונו וההיסטוריה החקיקתית של החוק הצביעו על כך שהוא התייחס רק למעשי איבה בפועל, ולא לחשש מפני מעשים כאלה. הרחבת תחולת החוק באופן זה תיצור אתגרים תקציביים והיעדר גבולות ברורים. לבסוף, קבע בית המשפט כי סעיף 38א לחוק מס רכוש וקרן פיצויים, המתייחס לנזקים לרכוש ישראלי הנמצא מחוץ לארץ, אינו חל על המקרה הנוכחי. בית המשפט פירש את החוק כמתייחס למיקומו האחרון של הנכס לפני שניזוק, שבמקרה זה היה ישראל. בנוסף, הנזק לרכב החברה לא נפל תחת הוראות סעיף זה, שכן הוא לא נגרם בשל זהותו הישראלית. השופטת שטרסברג-כהן והשופטת אנגלרד הסכימו עם פסק דינה של השופטת אור. בקשת החברה למתן רשות ערעור נדחתה, והיא חויבה לכסות את הוצאות המשיב בסך 10,000 ₪.