ת"צ 525-06-08

תקציר

המבקשת ביקשה לאשר תובענה ייצוגית נגד היולט פקארד ישראל בע"מ (HPI) ושש רשתות קמעונאיות המוכרות ראשי הזרקת דיו של HP, בטענה לקיומו של הסדר כובל בין HPI לבין שש הרשתות בנוגע למחיריהם של שבעה ראשי דיו, כאשר תוכן ההסדר וגופו הם פרסומת שפרסמה HPI. המבקשת טענה כי רכיב ההסדר מתקיים בכך שהתנהגות הרשתות מהווה הסכמה במשתמע או בהשלמה, וכי הרכיב המחייב מתקיים בכך שהמחירים המומלצים במודעה אומצו בפועל, או לחילופין, כי הסכמת הרשתות לפרסם את שמן במודעה היוותה ציפייה הדדית להגביל עצמן בהתאם למחירים המומלצים. בית המשפט קבע כי המבקש לא הוכיח ולו אפשרות סבירה כי עילת התביעה הנטענת תוכרע לטובתו בתובענה, ועל כן דחה את הבקשה. ראשית, בית המשפט מצא כי המבקשת לא הצליחה להוכיח קיומו של הסדר. המבקשת הסתמכה על הדמיון לכאורה בין מחירי ראשי הדיו בשש הרשתות ובין מחיריהם לבין המחירים המומלצים במודעה, כדי לבסס קיומו של הסדר כובל אנכי ואופקי. עם זאת, בית המשפט קבע כי הדמיון במחיר הוא סביר ויש לו הסברים אחרים מלבד קיומו של הסדר כובל. שנית, באשר לרכיב המחייב, קבע בית המשפט כי המבקשת לא הוכיחה כי המחירים המומלצים במודעה היוו הכתבת מחיר, או כי הרשתות הביעו רצון להיות מחויבות למחירים המומלצים. הסכמת הרשתות לפרסם את שמן במודעה לא היוותה הסדר, שכן לא ניתן לראות בכך הצעה להסדר כובל או קבלתו. לבסוף, בית המשפט הורה למבקש לשלם סך של 200,000 ₪ עבור הוצאות המשיבים, וקבע כי הבקשה התבססה מלכתחילה על השערות וניחושים בלבד.