ע"א 2883/91

תקציר

הערעור מתייחס למתן הלוואות ללא ריבית למנהלה על ידי החברה המערערת במהלך חייו ולאחר מותו לאלמנתו, אשר נרשמו כהלוואות מנהלים. החברה שילמה מס הכנסה על הריבית הרעיונית. עם זאת, המשיב טען כי האינטרס הרעיוני חייב גם במס ערך מוסף (מע"מ). בית המשפט המחוזי אישר החלטה זו, והוביל לערעור הנוכחי. בית המשפט העליון דחה את הערעור וקבע כי מתן הלוואות על ידי החברה למנהליה מהווה שירות במהלך עסקיה ולכן היא חייבת במע"מ. בית המשפט דחה את טענות החברה לפטור, לרבות כי מדובר במכירת נכס וכי הן פטורות מכוח הוראת "עוסקים כאחד". השופטים הסכימו עם החלטת בית המשפט המחוזי והורו לחברה לשלם הוצאות בסך 10,000 ₪ למשיב. לדברי השופטים, חובת החברה בתשלום מע"מ לא הושפעה מזכותה לניכויי מס תשומות, וההלוואות נכנסו להגדרת "עסקה" חייבת במס. בנוסף, הפטור לעוסקים כאחד לא חל משום שההלוואות שימשו לעסקים אחרים ולא רק לפעילות עסקית משותפת.