ת"א 34485-11-19

תקציר

התיק נסוב סביב הבעלות על בית הממוקם בלב הכפר ג'וליס, הכולל דירת מגורים ונגריה, שהייתה במקור בבעלותו של מוחמד ח'רבאווי. התובע, המייצג את אביו המנוח כאמל, טען כי אביו ודודו סאלח זכאים כל אחד ל-1/8 מהבית שירשו ממוחמד. מנגד, טען הנאשם, פרחאת, כי הן כאמל והן סאלח ויתרו על זכויותיהם בבית לטובת אמם, בדיה, ואחיהם, סלאח, במסגרת הסכם חליפין. פרחאת, בנה של בדיה, טען כי הוא זכאי לכל הבית שכן בדיה חתמה על צוואה המורישה לו את כל זכויותיה וכן העבירה לו את זכויותיה במתנה. בית המשפט בחן את הראיות שהוצגו על ידי שני הצדדים ומצא כי הנתבע לא הביא ראיות מספיקות להסכם החליפין הנטען. הראיה הישירה היחידה הייתה עדותו של הנאשם, שלא הייתה עקבית ומלאת סתירות. יתר על כן, בית המשפט מצא כי אין זה סביר שלא יהיה הסכם בכתב לעסקה כזו, במיוחד בהתחשב בכך שהסכמים אחרים בתוך המשפחה נעשו בכתב. באשר לחלקה של בדיה בבית, קיבל בית המשפט את טענת הנתבעת כי היא הורישה לו את זכויותיה כדין באמצעות צוואה וכן העבירה אותן באמצעות תצהירי מתנה. עם זאת, בית המשפט ציין כי התובע ויתר למעשה על טענותיו בנוגע לחלקה של בדיה בנגריה. בית המשפט בחן גם את זכויותיהם של סאלח וכאמל בבית לאחר מותם. נמצא כי התובע הוכיח די הצורך כי הוא זכאי לחלקו של כאמל בבית כיורש יחיד, אך לא הביא די ראיות להוכחת זכאותו לחלקו של סאלח. המסמך שסיפק התובע לתמיכה בתביעתו, ייפוי כוח חתום על ידי אלהאם חרבאווי, לא הספיק כדי לבסס אותה כיורשת היחידה של סאלח. לסיכום, קבע בית המשפט כי זכויות הקניין בבית חולקו באופן הבא: הנתבע היה הבעלים של 6/8 (1/8 ירש ממוחמד ו-5/8 מהצוואה של בדיה), כאמל היה הבעלים של 1/8 וסאלח היה הבעלים של 1/8. התובע הוכרז כזכאי לחלקו של כאמל, ואילו קביעת יורשיו של סאלח תחייב פעולה נוספת בפני בית המשפט המוסמך. הנתבע חויב לשלם לתובע את הוצאותיו, לרבות שכר טרחת עורך דין מתון בסך 12,000 ₪.