פר"ק 24819-04-13

תקציר

השופט קבע כי יש להיעתר לבקשה לדחות את הצעת הפשרה. על פי סעיף 350(i) לחוק החברות, הסדר פשרה מחייב רק אם אושר ברוב קולות המייצגים שלושה רבעים מערך ההצבעה. במקרה זה, ההסדר לא קיבל את תמיכת הרוב הנדרשת, ומספר המתנגדים עלה על התומכים. השופט התייחס גם להחלטה קודמת של סגן אלשיך, שקבעה כי יידרש רוב גורף עוד יותר כדי להתגבר על התנגדויות. מכיוון שההסדר קיבל לכל היותר 74.95% תמיכה, ומספר המתנגדים עלה על מספר התומכים, הוא לא עמד ברף החוקי. כמו כן, דחתה השופטת את הטענה כי תיקון 19 לחוק החברות יכול להצדיק את אישור הסדר הפשרה, שכן הוא חל רק על הסדרי הבראה, מה שאין במקרה זה. עוד קבע השופט כי לא ניתן לפסול הצבעה של נושה נגד ההסדר בשל אינטרסים אישיים, שכן הדבר נפוץ בקרב הנושים ואינו סיבה מספקת. גם אם ההצבעה הייתה נפסלת, ההסדר עדיין לא היה מגיע לרוב הדרוש. השופט הגיע למסקנה כי מאחר שההסדר לא קיבל את הרוב הדרוש, לא ניתן לאשר אותו. כתוצאה מכך, צו הפירוק הקודם נכנס לתוקף באופן מיידי, כאשר כונס הנכסים הרשמי מונה כמפרק זמני עד להחלטת אסיפת הנושים על מפרק קבוע. החלטה זו התקבלה על בסיס המסקנה כי הסדר הפשרה אינו עומד בדרישות החוק, ולא נדונו טענות נוספות נגדו. השופט הדגיש כי צו הפירוק הוצא כבר ביוני 2013 והושעה רק בשל האפשרות להגיע להסדר. מאחר שהסדר הפשרה לא אושר, אין סיבה לעכב עוד יותר את צו הפירוק, ואין צורך בבקשה חדשה לפירוק.