רע"פ 966/17

תקציר

המקרה נסוב סביב פרשנות המונח "עדיין חולה" בסעיף 15(ב) לחוק הישראלי לטיפול בחולי נפש. סעיף זה מחייב את בית המשפט להורות על טיפול כפוי לנאשמים שזוכו עקב מחלת נפש אם הם עדיין חולים. המערער טען כי המונח מתייחס רק למחלת נפש פעילה, ואילו המשיב טען כי יש לפרשו באופן גמיש. השופט הראשון מצדד באחרון, ומסביר כי ההגדרה של "עדיין חולה" תלויה בפרטי כל מקרה ובמאפייני ההפוגה. הם מדגישים כי מטרת הטיפול הכפוי היא שלום הציבור וכי על בית המשפט לאזן היטב בין הצורך במניעה לבין ההגנה על זכויות האדם של הנאשם. במישור הפרטני, השופט בוחן את עברו של המערער, את עבירותיו ואת מצבו הנפשי הנוכחי, ומוצא כי החלטת בית המשפט המחוזי לחייב טיפול רפואי כפוי היא סבירה. בסיכומו של דבר, הם דוחים את הערעור ומדגישים כי פסק הדין מעדיף טיפול רפואי על פני אשפוז, ובכך מקיימים את פסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר.