ת"א 2082/99

תקציר

התיק נסוב סביב מינוי כונס נכסים זמני לנכסי חברה, בעקבות בקשה של בנק המבקש לאכוף שעבוד ולמנות כונס נכסים קבוע. כונס הנכסים המדובר מונה בשנת 1998 וניהל את הנכס העיקרי של החברה, נכס ליד הכנרת. עם זאת, בהמשך נקבע כי בקשת הבנק לכינוס נכסים לא הייתה מוצדקת, מה שהוביל לביטול כינוס הנכסים הזמני. כעת מבקש כונס הנכסים מבית המשפט לפסוק לו את שכרו למשך תקופת מינויו. הבנק, לעומת זאת, מתנגד לבקשה וטוען כי החקיקה והפסיקה הקיימות אינן קובעות תשלום שכרו של כונס זמני על בסיס שעות העבודה. במקום זאת, הבנק מציע שכר גלובלי או עמלה מבוססת ביצועים, וטוען עוד כי החברה צריכה לחלוק את ההוצאה עם הבנק. השופט מצדד בכונס הנכסים ומכיר בכך שמבני שכר הטרחה הרגילים המפורטים בתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם) אינם ישימים במקרה זה בשל הנסיבות החריגות. השופט קובע כי יש לפצות את כונס הנכסים על עבודתו, בהתחשב בהיקף ואופי מעשיו, בזמן שהושקע ובנסיבות הספציפיות של המקרה. האגרה נקבעה על 450,000 ₪ בתוספת מע"מ, בתוספת תשלומים עבור הוצאות משרד. השופט גם מורה לבנק לשאת בשכר טרחת הכונס בגין הבקשה הנוכחית. הסכום נקבע על 15,000 ₪, כולל הפרשי ריבית והצמדה.