ע"ע 718/07

תקציר

בית הדין האזורי בתל אביב קיבל חלקית את תביעת המשיבה נגד שני המערערים – העובדת רות צרויה ומעסיקה עידן חד"ש בתיירות בע"מ – והורה להם לשלם למשיבה, חברת ארגון האירועים וראייטי, פיצויים בסך 132,860 ש"ח בגין מעשיה של סרויה בארגון ארבעה כנסים רפואיים. בית המשפט גם הורה ל"וראייטי" לשלם לסרויה 20,375 ש"ח הפרשי פדיון חופשה. המקרה נסוב סביב פרשנותם של סעיפים 10 ו-13 לחוק חופשה שנתית, המסדירים ימי חופשה ותשלומי פדיון. החוק קובע כי מעסיק חייב לפצות עובד על ימי חופשה שלא נוצלו על בסיס שכרו הרגיל – המוגדר כשכר היומי הממוצע ברבעון שקדם לחופשה, או אם העובד עבד חודשים לא שלמים באותה תקופה, אז על בסיס השכר היומי הממוצע של רבע השנה המלאה ביותר של שנים עשר החודשים הקודמים. סרויה טענה כי החישוב צריך להתבסס על השכר הרבעוני הגבוה ביותר, שיזכה אותה ב-99,645.70 שקל. עם זאת, בית המשפט אישר את החלטת בית הדין האזורי, שהסתמך על פשוטו של החוק, לחישוב השכר היומי הממוצע על בסיס שלושת החודשים האחרונים להעסקתו של סרויה, וכתוצאה מכך שולם לו תשלום של 20,875 ש"ח. פסק הדין מדגיש כי מטרתו של חוק חופשה שנתית היא להבטיח שעובדים יוכלו לצאת לחופשה מבלי לאבד את שכרם הצפוי, ותפקידו של בית המשפט הוא לפרש את כוונת המחוקק באופן מדויק. יתר על כן, תקנות פיצויי הפיטורים, שסרויה הפעיל, שונות בחישוביהן משום שהן משרתות מטרה נפרדת – מתן ביטחון כלכלי לעובדים בעת אבטלה – ולכן אינן רלוונטיות בהקשר זה. בסיכומו של דבר, דחה בית המשפט העליון את ערעור המערערת, תוך שהוא מאשר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי במלואו, והורה למערערים לשלם למערערים שכר טרחת עורך דין וראייטי, בסך 7,500 ש"ח בתוספת מע"מ.