בע"מ 8719/13

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על פסיקה קודמת בנושא תשלומי מזונות ילדים. פסק הדין המקורי, שניתן על ידי בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב, התווה את סכום ותנאי תשלומי המזונות שעל המבקשת (האב) לשלם למשיבה (האם), לאחר גירושיהם. המבקש ערער על פסק דין זה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, אשר דחה את הערעור, למעט פרט קטן אחד הנוגע לתמיכה במהלך שירותם הצבאי של הילדים. לאחר מכן ניסה המבקש לערער על החלטה זו בפני ערכאה גבוהה יותר, שגם היא דחתה את בקשתו. הארוך והקצר שבהם הוא שהמבקש, שחויב לשלם מזונות חודשיים בסך 6,000 ₪ למזונות שני ילדיו, לא היה מרוצה מהסכום ומהתנאים, וטען כי מצבו הכלכלי של המשיב ופערי ההשתכרות ביניהם לא נלקחו בחשבון במידה מספקת. הוא גם דגל בגישה שוויונית יותר לקביעת מזונות הכרחיים, שלטענתו אינם צריכים להיות באחריותו הבלעדית של האב. עם זאת, בתי המשפט החליטו כי פסק הדין המקורי שקל את כל הגורמים הרלוונטיים והיה הוגן וצודק בנסיבות העניין. הערכאה הגבוהה יותר, שעליה ערער המבקש, הסכימה עם החלטות הערכאות הנמוכות יותר וסירבה להתערב, כפי שהיא נוהגת בדרך כלל במקרים כאלה, בהתחשב בהן נסיבתיות. עוד ציין בית המשפט העליון, כי טענות המבקשת בדבר חלוקת מזונות שוויונית יותר אינן מופיעות די הצורך בפני בית המשפט לענייני משפחה, ועל כן לא ניתן לדון בהן בשלב זה. כמו כן, הודגש כי החוק והפסיקה בישראל קובעים כי האב אחראי למזונות הדרושים של ילדיו עד גיל 15. בית המשפט הגיע למסקנה כי חרף מורת רוחו של המבקש, אין בסיס חוקי להעניק לו סעד, ועל כן דחה את בקשת הערעור.