רע"א 16492-12-25

תקציר

**ניתוח משפטי של החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (רע"א 16492-12-25) בנוגע לבקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בבת-ים** **מבוא** החלטה זו של בית המשפט המחוזי עוסקת בבקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום, אשר דחה בקשות של המבקש להתיר לו להביא ראיות לסתור את קביעות המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") בתחומים האורתופדי והראומטולוגי, וכן דחה בקשה למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי. ההחלטה מציגה את הדין הקיים בנוגע להבאת ראיות לסתור את קביעות המל"ל, ומיישמת אותו על נסיבות המקרה. **עובדות רלוונטיות** המבקש, יליד 1982, נפגע בתאונת דרכים ביום 23.4.2018. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המל"ל. ועדות המל"ל קבעו למבקש נכויות זמניות בתחום האורתופדי, אך קבעו כי לא נותרה נכות צמיתה. בנוגע לתחום הראומטולוגי, נקבע כי תסמונת הספונדילוארתריטיס שנגרמה למבקש אינה קשורה סיבתית לתאונה. המבקש הגיש תביעה מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, וביקש היתר להביא ראיות לסתור את קביעות המל"ל בתחום האורתופדי והראומטולוגי, וכן ביקש מינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי. **טענות המבקש (בקצרה)** * **תחום אורתופדי:** טען להחמרה במצבו מאז קביעת המל"ל, המצדיקה הבאת ראיות לסתור, וכי אינו מחויב לפנות שוב למל"ל לצורך תביעת החמרה. * **תחום ראומטולוגי:** טען לפגמים מהותיים בהתנהלות ועדת המל"ל, לרבות הסתמכות על מחקר יחיד וסקירה מגמתית של הספרות הרפואית. * **תחום פסיכיאטרי:** טען לקיומה של פגיעה נפשית כתוצאה מהתאונה, הנתמכת בטיפול פסיכותרפי, וכי קמה ראשית ראיה למינוי מומחה. **החלטת בית משפט קמא (להלן: "בית משפט השלום")** בית משפט השלום דחה את בקשות המבקש. בנוגע לתחום הראומטולוגי, נקבע כי טענות המבקש הן למעשה ויכוח עם קביעות המל"ל, והסתמכות על מחקר יחיד אינה מצדיקה הבאת ראיות לסתור. בנוגע לתחום האורתופדי, נקבע כי "דרך המלך" במקרה של טענת החמרה היא פנייה לוועדות המל"ל. בנוגע לתחום הפסיכיאטרי, נקבע כי לא קמה ראשית ראיה, בהתחשב בשיהוי של 6 שנים בפנייה לטיפול ובעובדה שהמסמכים שהוצגו אינם מבססים קשר סיבתי. **החלטת בית המשפט המחוזי (החלטה זו)** בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור, ואימץ את קביעות בית משפט השלום. **ניתוח משפטי והלכות מנחות** 1. **הבאת ראיות לסתור את קביעות המל"ל (סעיף 6ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים):** * **עיקרון כללי:** ההלכה הפסוקה קובעת כי היתר להביא ראיות לסתור את קביעות המל"ל יוענק רק במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן, למען עשיית צדק וטעמים מיוחדים שיירשמו. (ראו: ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה עבדול אחמד; רע"א 8908/17 קרנית נ' פלונית; רע"א 796/19 פלוני נ' "הפול"- המאגר הישראלי לביטוחי רכב). * **טעמים להתרת הבאת ראיות לסתור:** בית המשפט העליון (בע"א 634/85 אבו עליון עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ ובר"ע 721/85 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' פתייה) הצביע על שני סוגי טעמים עיקריים: * **טעמים משפטיים:** פגם מהותי בהליך הקודם, כגון תרמית או פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי. * **טעמים עובדתיים כבדי משקל וחדשים:** שינוי מהותי במצב הנפגע או גילוי נכות נוספת לאחר הקביעה הקודמת. * **נטל ההוכחה:** הנטל להוכיח את קיומו של חריג כאמור מוטל על כתפי המבקש. * **מחלוקת רפואית:** פער בין קביעות המל"ל לבין חוות דעת של מומחה אחר, גם אם הפער גדול, אינו כשלעצמו מצדיק הבאת ראיות לסתור. דבר זה נובע מהמטרה של סעיף 6ב' לחסוך את הצורך בהבאת ראיות רפואיות נוספות, ובהינתן שמחלוקות רפואיות הן נפוצות. 2. **יישום ההלכות בענייננו:** * **תחום ראומטולוגי:** בית המשפט המחוזי קיבל את קביעת בית משפט השלום כי טענות המבקש היו למעשה ויכוח על קביעות המל"ל. העובדה שהמל"ל הסתמך על מחקר ספציפי (Clinical Radiology, 1.6.2020) אשר שלל קשר סיבתי, תוך ביסוס על ממצאים מדעיים, אינה מצדיקה, על פי הפסיקה, פתיחת הדיון מחדש. ההחלטה מדגישה את עמדתו של בית המשפט העליון בעניין טיארה, לפיה אין די בחוות דעת אחרת כדי להצדיק הבאת ראיות לסתור. * **תחום אורתופדי:** בית המשפט המחוזי קבע כי אמנם עקרונית, טענה להחמרה במצב אינה מחייבת פנייה מוקדמת למל"ל, וניתן לפנות לבית המשפט בבקשה להבאת ראיות לסתור. אולם, לגופו של עניין, לאחר בחינת המסמכים הרפואיים, נקבע כי ההחמרה הנטענת אינה אורתופדית במהותה, אלא קשורה למצב הראומטולוגי, אשר המל"ל קבע כי אינו קשור לתאונה. ההפניות לחוות דעת רופא אורתופד (ד"ר לייטנר) שקבע שהקליניקה מתאימה להחמרה של בעיה ראומטית, ול-MRI שאינו מעיד על בקע דיסק אלא על ממצא המתאים לספונדילוארתרופיה, מחזקות את המסקנה כי לא נתקיימו התנאים להבאת ראיות לסתור. * **תחום פסיכיאטרי:** בית המשפט המחוזי אימץ את קביעת בית משפט השלום כי לא קמה "ראשית ראיה" למינוי מומחה. השיהוי המשמעותי (למעלה מ-6 שנים) בפנייה לטיפול נפשי, העובדה שהתלונות הנפשיות אינן מופיעות בפרוטוקולים קודמים של המל"ל, והעובדה שהטיפול התחיל לאחר תקופות משבר משמעותיות (קורונה, מלחמה) שאינן קשורות ישירות לתאונה, מובילות למסקנה כי לא הוכח קשר סיבתי ראשוני המצדיק מינוי מומחה. ההלכה (כפי שפורטה בע"א 5398/18 פלוני ואח' נ' מגדל בע"מ) דורשת קשר ראשוני מבוסס, ובענייננו, לא הוכח קשר זה מעבר לספק סביר. **חידושים משפטיים והדגשים בהחלטה** * **איזון בין דיונית למהות:** ההחלטה מדגימה את האיזון העדין שבית המשפט נדרש לו בין סעיף 6ב' לחוק (המאפשר להביא ראיות לסתור במקרים חריגים) לבין השאיפה ליעילות הדיון ולמניעת "רכיבה" על ההליכים הפרוצדורליים. * **בחינת מהות הפגיעה:** ההחלטה מבהירה כי טענת "החמרה" בתחום אחד (אורתופדי) לא תמיד תצדיק הבאת ראיות לסתור אם ה"החמרה" נובעת בעצם מתחום אחר (ראומטולוגי) שבו נקבע כבר כי אין קשר סיבתי. הדבר מחייב ניתוח מדוקדק של מהות התסמינים והקשרים ביניהם. * **השיהוי כגורם מכריע:** ההחלטה מדגישה את חשיבות השיהוי בהעלאת תלונות, במיוחד בתחום הנפשי, כמכשול משמעותי לבקשות למינוי מומחה או להבאת ראיות לסתור, כאשר הדבר אינו מוסבר באופן מספק. * **קביעות המל"ל כבעלות משקל:** למרות שהיתר להביא ראיות לסתור קיים, ההחלטה מחזקת את הפרקטיקה המשפטית לפיה יש לכבד את קביעות המל"ל, והמבקש צריך להוכיח כי קיימים חריגים משמעותיים המצדיקים את ההתערבות. **סוף דבר** בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור, תוך אימוץ החלטת בית משפט השלום. הנימוקים מתבססים על פרשנות ההלכות המנחות בנוגע להבאת ראיות לסתור, ועל בחינת מהות הטענות והראיות שהוצגו בהקשר של קביעות המל"ל. המבקש יישא בהוצאות המשפט.