בד"מ 61/12

תקציר

בית הדין המשמעתי במחוז דרום של לשכת עורכי הדין הרשיע את עו"ד יבגני יודשקין בשורה של עבירות אתיות והתנהגות בלתי הולמת כלפי לקוחותיו. בית המשפט הרשיע את יודשקין במספר סעיפים, בהם התנהגות שאינה הולמת עורך דין, אי מילוי חובות כלפי לקוחות ופגיעה בכבוד המקצוע. הכרעת הדין התבססה על שלושה כתבי אישום נפרדים שכותרתם A, B ו-C, שכל אחד מהם מפרט מקרים של התנהגות בלתי הולמת של יודשקין. באישום א' הרשיע בית המשפט את יודשקין בכך שניצל את המתלונן המנוח, יוסף אוקסנר, ניצול שואה קשיש, ואת המטפל הזר שלו, תוך שהוא מוציא מהם סכומי כסף ניכרים תוך שהוא לא מציע להם שירותים משפטיים בתמורה. לבית הדין נמסר על ידי בנו של המנוח כי הלחץ של גירוש הפועל בעקבות חוסר המעש של יודשקין הביא למות אביו. אישום ב' עסק בלקוח שיציאתו מהארץ התעכבה בשל חוב מזונות. יודשקין לקח מהלקוח סכום כסף נכבד, שהיה אמור לשמש לפתרון הבעיה אך נכנס לכיסו במקום. כתוצאה מכך, הלקוח נתקע בארץ למשך חודשיים ונגרם לו הוצאות נוספות. בית המשפט תיאר מעשה זה כמהווה לכאורה עבירה פלילית חמורה של גניבה על ידי אדם מוסמך. באישום ג' עסק לקוח שביקש את עזרתו של יודשקין בעבירות תעבורה חמורות. הלקוח שילם ליודשקין סכום כסף גדול, אך עורך הדין לא נקט כל פעולה, מה שהוביל לכך שהלקוח נשפט שלא בפניו. בית המשפט הבחין בדפוס של התנהלות מרמה, כאשר יודשקין ניצל את מצבו הפגיע של הלקוח וסחט ממנו כספים נוספים בתואנות שווא. בית המשפט מצא כי מעשיו של יודשקין חרגו מהפרות אתיות וגבלו במעשים פליליים. הוא הורשע בשורה של עבירות לפי חוק לשכת עורכי הדין ונידון להרחקה לצמיתות מלשכת עורכי הדין. חומרת העונש נומקה בחוסר שיתוף הפעולה של יודשקין, באי התייצבותו בבית המשפט ובפגיעה המהותית בלקוחותיו. בית המשפט גם המליץ להפנות את העניין למשטרה ולפרקליטות להמשך טיפול. תפקידו של בית הדין המשמעתי, במקרה זה, היה להגן על הציבור מפני עורך דין פוגע שכזה, שכן יודשקין היווה סכנה חמורה לשלומו ולשלומו של הציבור. פסקי דין קודמים, לרבות פסיקה שהוזכרה על ידי כבוד הנשיאה ביניש, תמכו בהחלטה להטיל הרחקה לצמיתות, שכן הפרות משמעת חוזרות ונשנות, גם אם לא חמורות באופן פרטני, יכולות להצדיק צעד כזה. למרות המלצתו של יודשקין לשלם פיצויים למתלוננים, החליט בית המשפט להשאיר עניין זה לערכאות השיפוטיות, אם יובא המקרה בפניהן, לאור צו ההרחקה לצמיתות. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים ונשלח אליהם לאחר מכן.