רע"א 2567/24

תקציר

במקרה זה ביקשו המבקשים רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים, שאישר פסק דין קודם של בית משפט השלום בירושלים. בית משפט השלום קבע כי המשיב, שהיה קטין באותה עת, ננשך על ידי כלבו של המבקש, ופסק לו פיצויים בסך 106,500 ₪ תחת משטר אחריות קפידה לפי סעיף 41א לפקודת הנזיקין. המבקשים טענו כי הראיות הן נסיבתיות בעיקרן והטילו ספק במהימנות עדותו של המשיב, וטענו כי נקודות אלה לא נשקלו כראוי. עם זאת, בית המשפט המחוזי דחה את ערעורם, ואישר כי ממצאי הערכאה הנמוכה מנומקים היטב ואינם מצדיקים התערבות, לרבות סכום הפיצוי. לאחר מכן הגישו המבקשים את תביעתם לערכאה גבוהה יותר, בטענה לטעויות בפסק הדין ולהיעדר דיון ראוי בבית המשפט המחוזי. בית המשפט העליון דחה את בקשתם לערער עוד, בנימוק שהוא מתמקד בעיקר בקביעות עובדתיות, שבדרך כלל אינן נבחנות מחדש בערעורים, אלא אם כן יש שאלה משפטית מהותית או עיוות דין. בית המשפט הגיע למסקנה כי העניין נטוע עמוק בנסיבות ספציפיות מבלי להעלות סוגיות משפטיות רחבות יותר, מה שהוביל לדחיית בקשת רשות הערעור ללא צו להוצאות, תוך הדגשת נורמות פרוצדורליות ואמות מידה להתערבות שיפוטית במקרים כאלה.