עב"ל 157/07

תקציר

הערעור במקרה זה נסוב סביב תביעת המערערת לגמלת הבטחת הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי (המכון) ודחיית התביעה האמורה לאחר מכן. המערערת, אלמנה שעלתה לישראל בשנת 1998, החלה לקבל גמלת הבטחת הכנסה בשנת 1999. עם זאת, בשנת 2003 שלל המכון את ההטבות שלה, בנימוק שלא סיפקה מידע על שינוי במצבה הכלכלי. לגופו של עניין, המערערת לא דיווחה כי קרוב משפחתה, איגור, התגורר עמה והשתתף בהוצאות משק הבית. המוסד טען כי מחדל זה מהווה הפרה של חובתה לפי סעיף 20 לחוק הבטחת הכנסה, המחייב את המוטבים להודיע למוסד על כל שינוי שעלול להשפיע על זכאותם או על סכום הגמלה. בית המשפט המחוזי דחה את טענת המערערת, והביא אותה לערער על ההחלטה. השופטים, השופט עמירם רבינוביץ', השופטת ורדה וירט-ליבנה והשופט שמואל צור, פסקו חלקית לטובת המערער. הם הסכימו כי היא אכן לא עמדה בהתחייבויותיה לפי סעיף 20 בכך שלא הודיעה למכון על השינוי במצבה הכלכלי. עם זאת, השופטים הכירו גם בכך שהמכון לא ערך בדיקה מעמיקה של זכאותו של המערער בעקבות שינוי זה. לפיכך, החליטו השופטים להחזיר את התיק למכון לבחינה מקיפה של מצבו הכלכלי של המערער בתקופה הרלוונטית. בדיקה זו תקבע באיזו מידה השפיע אי-דיווחה של המערערת על זכאותה לגמלת הבטחת הכנסה. לאחר מכן יחשב המכון את הסכום המדויק שהיה על המערער להחזיר, עליו יוכל המערער לערער בהליך חדש בבית הדין האזורי. השופט רבינוביץ' הדגיש את חובת המוטבים למסור מידע מדויק ועדכני למכון, תוך שהוא מציין גם את חובתו של המכון לבחון את השפעת שינויים אלה על הזכאות לגמלה. השופטת וירט-ליבנה הדגישה את אופיו הגבולי של המקרה, והדגישה כי הסנקציה שהוטלה על המערער הייתה קשה מדי בהתחשב בנסיבות. בתוך כך, השופט צור הדגיש את חשיבות הדיווח על שינויים כספיים, אך הודה כי מדובר במקרה גבולי. בנוסף, נציגי העובדים והמעסיקים, מר שלום חבשוש ומר מיכאל הילב, בהתאמה, הסכימו עם חוות דעתו של השופט צור. חשוב לציין כי השופטים הסכימו פה אחד כי החלטת המכון לשלול לחלוטין את הגמלאות של המערערת ללא בדיקה ראויה אינה ראויה ואינה מידתית.