ע"א 33299-01-24

תקציר

בית המשפט בחן את עניינה של המערערת בעניין פיצויים הקשורים לפגיעה ודחה את הערעור לפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018, מבלי להידרש לתשובה. פסק דינו של בית משפט קמא בעניין פיצויי המערערת, אשר התחשבו בנכות רפואית, פגיעה תפקודית וירידה בכושר ההשתכרות כתוצאה מתאונה, נמצא לנכון. הגם ששגה בית משפט קמא בהבחינו בין נכות רפואית לבין ליקוי תפקודי והשפעתם על כושר ההשתכרות, בסופו של דבר קבע הלכה מתאימה. המערערת, עם נכויות בולטות בידה הימנית ומצבים פסיכיאטריים מסוימים, טענה לפיצוי גבוה יותר באמצעות הגשת ראיות נוספות לאחר המשפט. עם זאת, בית המשפט מצא את טענתה לוקה בחסר משום שהראיות לא ביססו אותה כמורה מוסמכת הזכאית להטבות בהסכם קיבוצי. זאת ועוד, בית הדין ציין את היעדר תשתית עובדתית לטענת קידום שכר אינהרנטי בתפקידה בהוראה. פסק הדין הדגיש כי יש להניח כי שכרה של המערערת בעת התאונה משקף את כושר השתכרותה בפועל, שכן לא הוצגו ראיות המוכיחות אחרת. תביעות נוספות הנוגעות לאשפוז, הפסדי שכר ותשובי פיצויים נדחו אף הן. בית המשפט חייב את המערערת לכסות את הוצאות המשיב בסכום מוגבל של 3,000 ₪, תוך הדגשת תשומות מינימליות של המשיב בערעור. פסק הדין יופץ לבאי כוח הצדדים, וההוצאות יחולקו בהתאם. ככלל, בית המשפט אישר את ההחלטה המקורית, תוך הדגשת היעדר ראיות מספיקות לשינוי הפיצוי שנקבע בתחילה.