רע"א 1400/97

תקציר

בית המשפט פסק במקרה של הפרת סימן מסחר לכאורה בין שתי חברות מזון. לאסם היה סימן מסחר רשום על חטיף בוטנים בשם "במבה" ופיקאנט ייצרה מוצר דומה בשם "סמבה". בית משפט קמא פסק לטובת אסם, והסכים כי השימוש בשם "סמבה" על ידי פיקאנט מהווה הפרת סימן מסחר שכן הוא דומה מדי לסימן המסחר הרשום של אסם, במיוחד בהתחשב בקהל היעד של ילדים העלולים להתבלבל בין שני המוצרים. פיקאנט טען כי לא קיים סיכון להטעיה וכי אריזת שני המוצרים שונה מספיק כדי להבדיל ביניהם. עם זאת, בית המשפט דחה טענות אלה, והדגיש את הדמיון ברמזים הקוליים והחזותיים בין הסימנים, שעלה על כל ההבדלים. בית המשפט גם דחה את טענתו של פיקאנט כי ל"סמבה" היה קשר משמעותי לריקוד ולמוזיקה בדרום אמריקה, ומצא כי אין קשר כזה מתאים. לאור המוניטין רב השנים של סימן המסחר של אסם, אישר בית המשפט את צו המניעה הזמני נגד פיקנט, אך הגדיל את סכום הערבות שאסם נדרשה להעמיד מ-100 אלף שקל ל-250 אלף שקל.