ע"א 2757/03

תקציר

הערעור מערער על פסק דינו של בית משפט השלום ברמלה בנוגע למחלוקת על שיעור היטל ההשבחה בעקבות אישור תכנית הנוגעת לחלקת מקרקעין בגבעת שמואל. עניינו של ההיטל הוא הפרש השווי בין המצב הקודם לחדש של המקרקעין לאחר יישום התוכנית. המערערת טוענת כי שגה בית המשפט בכך שלא התערב בשומת השמאי המכריע, אשר לטענת המערערת הכילה פגמים משפטיים. לגופו של עניין, טוענת המערערת כי השמאי טעה בקביעת הפחתת ההיטל בשל איחור במימוש הזכויות שהעניקה התכנית, וכי השמאי לא הסביר די הצורך את חישוביה. המשיב טוען כי יש לדחות את הערעור שכן החלטת השמאי הייתה ללא פגם, וכל הסוגיות קשורות לעניינים עובדתיים ולא משפטיים, החורגים מתחום הערעור. זאת ועוד, המשיב טוען כי המערערת מנועה מלהעלות טענות מסוימות כפי שכבר הוצגו בשומה שנערכה מטעמם. בית המשפט אינו מוצא עילה להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא, שכן הוא התבסס בצדק על שיקולי שמאות ולא על פגמים משפטיים. המגבלות המפורטות בתכנית, הנוגעות להוצאת היתרי בנייה ואכלוס, מעוגנות בתכנית עצמה והשפעתן על שווי המקרקעין היא עניין עובדתי להכרעת השמאי. בעוד שהשמאי יכול היה לספק פירוט רב יותר על חישוביה, רמת הפירוט הנוכחית מספיקה. בנוסף, שקל השמאי בצדק את דרישת המימון לשיפור התחבורה המוזכרת בתוכנית, וכן את השפעתה על שווי השוק של המקרקעין. לשתי ההפחתות שביצע השמאי, הקשורות לעניין העבודות במחלף, יש הצדקה עצמאית, ולכן לא ניתן לראות בהן הפחתות כפולות. בסיכומו של דבר, הערעור לוקה בחסר, והוא נדחה, כאשר המערערת משלמת 30,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.