ע"א 9/10

תקציר

המערערים טענו כי החוזה לחכירת מסעדה וחניון סירות אינו חוקי בהתבסס על שתי נימוקים שנדחו על ידי בית המשפט. ראשית, הם הפנו לפסיקה קודמת של בית משפט השלום בבית שאן שהגבילה את השימוש בקרקע, שהוזכרה במפורש בהסכם החכירה. בית המשפט דחה טענה זו והדגיש כי חוזה השכירות נחתם זמן רב לפני כניסת הצו לתוקף והמערערים עצמם הפרו אותו. שנית, המערערים הפנו לצו מנהלי הקשור לרישוי עסקים, וטענו כי המשיב נעדר את האישורים הנדרשים. עם זאת, בית המשפט מצא כי הסכם השכירות התווה באופן ברור את זכויות המשיב והמערערים היו מודעים למצב. פסק הדין התייחס גם להיבט שני של הערעור, הנוגע להחלטה שהתקבלה לאחר מתן פסק הדין בבקשת המשיב להבהרות ולמתן פסק דין בעניין דמי שכירות לתקופה נוספת. בית המשפט מצא כי בית משפט קמא הפר כללים פרוצדורליים בכך שהחליט בבקשה מבלי לאפשר למערערים להציג את עמדתם. לפיכך, חלק זה של הערעור התקבל, והחלטת בית משפט השלום מיום 15.12.09 בוטלה. התיק הוחזר לבית משפט קמא לדיון מחודש, תוך מתן הזדמנות למערערים להגיב לבקשה. שני הצדדים נדרשו לשאת בהוצאותיהם המשפטיות. ההחלטה התקבלה פה אחד על ידי השופט האשם חטיב, כאשר השופט זיאד הווארי והשופט בנימין ארבל הסכימו ביניהם.