ו"ע 9028/04

תקציר

המקרה נסוב סביב ניכוי הוצאות מימון לצורכי עליית ערך מקרקעין. המערערים מכרו דירה בשנת 2001 והצהירו על מס שבח על בסיס ההלכה הקיימת באותה עת, שלא אפשרה ניכוי הוצאות מימון. עם זאת, פסק דין חדש משנת 2003, מ.ל. השקעות, שינה את פרשנות החוק והתיר ניכוי כזה. לאחר מכן ביקשו המערערים מרשויות המס לתקן את השומה, אך הבקשה נדחתה, מה שהוביל לערעור זה. השאלה המשפטית העיקרית הייתה האם יש להחיל לסירוגין את פסק הדין בעניין מ.ל. השקעות. בית המשפט קבע כי שינוי בהלכה הפרשנית אינו מהווה "טעות משפטית" שתצדיק תיקון שומת מס סופית. "טעות משפטית", נימק בית המשפט, יכולה להתרחש רק אם הנישום פעל בניגוד לחוק שהיה בתוקף בעת הדיווח. מאחר שבעלי הדין במקרה זה פעלו על פי ההלכה הרווחת, שלא התירה ניכוי הוצאות כספיות, אין הם יכולים ליהנות כעת משינוי בפרשנות. יתר על כן, בית המשפט הדגיש את השיקולים הנורמטיביים לטובת יישום פרוספקטיבי של הלכה חדשה, במיוחד בעניינים פיסקליים, כדי להבטיח את המשכיות המס, יציבות, ודאות וצדק. לפיכך, פסק הדין בעניין מ.ל. השקעות אינו חל רטרואקטיבית, וערעור המערערים נדחה. כמו כן הם נדרשים לכסות את שכר טרחת עורך הדין של המשיב.