ע"פ 186/57

תקציר

גזר הדין עוסק באב שרצח את בתו עדינה בת ה-19 בדקירות סכין מספר רב של פעמים בביתו בחיפה. ההגנה טענה כי האב היה שיכור מכדי לגבש את הכוונה הדרושה לביצוע העבירה, ולכן אין להרשיעו ברצח. בית המשפט הכיר בכך שהאב אכן היה שיכור בעת ביצוע העבירה, אולם לא קיבל את הגנתו. השופט קבע כי שכרות אינה פוטרת אדם מאחריות פלילית, ועכבותיו הנפשיות של האב לא נפגעו במידה שלא עלה בידו לגבש כוונה להרוג. יתר על כן, הראיות הראו כי האב צפה את מטרת רצח בתו, שכן החליף את חולצתו ונעליו המגואלות בדם, וזרק את נשק הרצח מיד לאחר ביצוע העבירה. מעשיו של האב בעקבות הפשע, יחד עם הצהרותיו שלו, הצביעו על כך שהרצח היה מתוכנן מראש ומונע מרצון להגן על כבוד המשפחה, שכן הבת הייתה בהריון מחוץ לנישואין. עוד ציין השופט כי שכרותו של האב אינה שוללת את יסודות קור הרוח וההכנה הנדרשים לאישום ברצח, מה גם שהאב הכניס עצמו מרצונו למצב של שכרות. לפיכך דחה בית המשפט את הערעור ואישר את ההרשעה וגזר הדין של מאסר עולם בגין רצח, כהגדרתו בסעיף 214(ב) לפקודת חוק העונשין, 1936.