ת"א 12547-10-11

תקציר

פסק דין זה נובע מתביעה שהגיש בנק כנגד אחד מלקוחותיו, הנתבע, על סך של 123,669 ₪, המהווים את יתרת החיוב בחשבון הנתבע. הבנק טען כי הנתבעת לא עמדה בפירעון מספר הלוואות שלקחה, ובהן סכום של 200 אלף שקל לרכישת רכב, וסכום נוסף של 50 אלף שקל. הנתבעת טענה כי חתימותיה על שתי בקשות הלוואה זויפו, וכי החשבון מעולם לא זוכה בסכומי ההלוואה. עוד טענה כי הבנק ביצע פעולות חריגות ובלתי מורשות בחשבונה, לרבות משיכה והפקדה של סכומי כסף גדולים ללא ידיעתה או הסכמתה. בית המשפט בחן את טענות הנתבע ומצא כי הן אינן מבוססות. נפסק כי הנתבעת חתמה על הבקשה לפתיחת החשבון, שכללה הכרה בתנאים הכלליים לניהול החשבון, ולכן תנאים אלה חלים בעניינה. עוד קבע בית המשפט כי רישומי הבנק מהווים רשומה מוסדית, וככאלה הם בעלי משקל ראייתי. הכחשתה הכללית של הנתבעת את הפעולות בחשבונה לא הספיקה כדי להפריך את ראיות הבנק, מה גם שלא העלתה חששות כלשהם לגבי פעילות החשבון בזמן אמת, למרות שהעידה כי קיבלה חלק מתדפיסי הבנק והייתה בקשר שוטף עם הבנק. באשר לזיוף לכאורה של חתימותיה על בקשות ההלוואה, מצא בית המשפט כי הנתבעת לא הציגה כל ראיה התומכת בטענה זו, וחתימותיה על הבקשות לא הוסתרו. עוד טענה הנתבעת כי שם חשבונה שונה פעמיים ללא אישורה, אך בית המשפט מצא כי הדבר נעשה לבקשתה. בית המשפט הגיע למסקנה כי יתרת החיוב של הנתבעת היא כנטען על ידי הבנק, והורה לה לשלם לבנק סך של 181,666 ₪, בתוספת ריבית ועמלות. סכום זה היה אמור להיות משולם בתוך 45 יום מיום מתן פסק הדין, ולאחר מכן הוא יחויב בשכר טרחה נוסף כפי שנקבע בחוק. עוד צוין בפסק הדין כי תביעתה הנגדית של הנתבעת בגין אי המצאת מסמכים על ידי הבנק לא צלחה, שכן הנתבעת לא הוכיחה כיצד אי המצאת מסמכים אלה השפיעה על הגנתה. ככלל, התביעה התקבלה במלואה, והנתבע חויב לבצע את התשלומים כמפורט לעיל.