ח"נ 51465-09-23

תקציר

השופט זיכה את הנאשם מחניה לא חוקית על מדרכה. השופט קבע כי המקום בו החנה הנאשם את רכבו מהווה מדרכה שכן הוא עומד במבחן הכפול כאמור בתקנון: מבחן המיקום ומבחן הייעוד. עם זאת, השופט קיבל את טענת הנאשם כי עשה טעות בלתי נמנעת. השופט שוכנע כי הסימונים במקום, בשילוב עם מדיניות האכיפה הבלתי עקבית של העירייה, עלולים היו לגרום לנאשם להאמין כי החניה מותרת. השופט קיבל גם את טענת הנתבע בדבר אכיפה בררנית, וציין כי האכיפה השרירותית של העירייה – סיורים יומיים אך כרטוס נדיר – תומכת בטענת הנתבע כי הטעות הייתה בלתי נמנעת באופן סביר. כמו כן, השופטת התייחסה למקרים דומים של חניה באותו מקום, הדגישה את הבלבול שנגרם עקב אי הבהרת מגבלות החניה על ידי העירייה, והגיעה למסקנה כי מחדל הרשות תרם לטעות הסבירה של הנתבע. השופט ציין בדו"ח גם אי דיוק בכתובת העבירה, אך לא מצא בה די כדי לזכות את הנאשם, שכן היא לא היוותה רכיב בעבירה ולא פגעה ביכולתו של הנאשם להתגונן. מכאן שזוכה הנאשם בשל טעות בלתי נמנעת ומטעמים של הגנה מפני צדק.