רע"א 1091/24

תקציר

בפסק הדין בחן בית המשפט בקשת רשות ערעור הנוגעת לתניית סמכות שיפוט בינלאומית במסגרת הסכם נאמנות בה היו מעורבות חברות סינגפוריות ומשיב שנטען כי הוא נהנה. בית המשפט החליט לדחות את בקשת החופשה כדי לערער על החלטה להימנע מעיכוב הליכים לטובת סעיף שיפוט זר. עיקרון מבוסס היטב במשפט הוא כי ככלל, יש לכבד סעיפי סמכות שיפוט זרה כדי למנוע הפרת הסכמים חוזיים, אלא אם כן נסיבות חריגות מצדיקות סטייה. השאלה במקרה דנן לא הייתה פרשנותה של תניית השיפוט עצמה, אלא האם המשיב הסכים לה. טענת המבקש כי המשיב הסכים במשתמע לתניית סמכות שיפוט זרה כאשר הכיר בתוכנה של הצהרת נאמנות ניתנת לביטול לא הוכחה. המשיב טען כי לא הסכים במפורש לתניית שיפוט זו, וטען כי ההסכם בעל פה בין הצדדים אינו כולל הוראה כזו. בית המשפט לא מצא כל ראיה לכך שהמשיב חתם או הסכים לסעיף השיפוט בכתב הנאמנות. בעוד שמקרים דומים אפשרו להחיל סעיפי שיפוט על מי שאינם חתומים, ובלבד שהחתום מבקש לאכוף אותם, ציין בית המשפט כי הדבר אינו חל כאן שכן המשיב לא הסכים לסעיף השיפוט. בית המשפט התייחס גם לבקשת המבקשים לפצל את ההליך, וקבע כי החלטות אלה הן פרוצדורליות ובדרך כלל אינן נתונות לביקורת ערעורית. בסופו של דבר, בקשת הערעור נדחתה, בטענה כי כל עוד לא ניתן להוכיח כי תניית השיפוט אינה יכולה לחול באופן מוכח, אין לעכב את ההליכים. בית המשפט הגיע למסקנה ללא הוצאות, שכן לא נדרשה תגובה מהצד השני.