עב"ל 20049-02-15

תקציר

בית הדין דחה את הערעור בעניין תביעת התובע להכרה בתאונת עבודה ויישום תיאוריית המיקרוטראומה. התובע לא הביא ראיות מספיקות להוכחת התרחשותו של אירוע מקרי בעבודה במועד הנקוב. נטל ההוכחה הוטל על התובע, ובית המשפט מצא את ספקנותו של בית הדין האזורי כלפי גרסתו של התובע מוצדקת, שכן גרסתו לאירועים לא עלתה בקנה אחד עם ראיות אחרות, ולא הובאו עדים נוספים לתמיכה בטענתו. יתר על כן, הערעור נכשל גם בנוגע ליישום תיאוריית המיקרוטראומה, הדורשת הוכחה של תנועות חוזרות הגורמות נזק מצטבר. בית המשפט הסכים עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי עבודתה של התובעת כללה פעולות מגוונות ולא כללה תנועות חוזרות ונשנות המספיקות כדי לגרום למיקרוטראומה. פעולות הכיפוף במהלך שיפוץ הבר לא היו תכופות או רציפות מספיק כדי להוות מיקרוטראומה, ופעולות אחרות שביצע התובע גיוון נוסף בתנועות עבודתו. ללא הוכחת תאונת עבודה או תשתית עובדתית למיקרוטראומה, לא ראה בית הדין סיבה להפוך את החלטת בית הדין האזורי. הערעור נדחה ולא נפסקו הוצאות.