ע"א 53/80

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון במקרה זה עוסק במחלוקת על חוזה לשירותי עבודות עפר. המשיב, קבלן במקצועו, תבע את המערערת בגין הפרת החוזה, מה שהוביל את בית המשפט המחוזי לפסוק לטובת המשיב. המערערת ערערה על ההחלטה וטענה כי החוזה אינו חוקי משום שעבודתה של המשיבה דורשת היתרים שלא התקבלו, ואילו המשיבה עתרה נגדית לפיצויי נזיקין גבוהים יותר. עם זאת, בית המשפט העליון אישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, וקבע כי המערערת אכן הפרה את החוזה. לגופו של עניין, קבע בית המשפט כי צד המונע את התקיימותו של תנאי השעיה - כגון המערער, אשר הפריע לעבודתו של המשיב - אינו יכול לטעון בהמשך לאי קיום התנאי כהגנה. באשר לאי חוקיותו הנטענת של החוזה, קבע בית המשפט כי המערערת התחייבה להשיג את האישורים הנדרשים, ועצם העובדה שטרם הושגו ההיתרים אינה הופכת את החוזה לבלתי חוקי. זאת ועוד, כוונת הצדדים, כפי שעולה מהחוזה, הייתה להשיג את ההיתרים ולקיים את החוזה כדין. משכך, תכלית החוזה לא הייתה בלתי חוקית, והמערערת לא יכלה להשתמש בהגנת אי החוקיות. בית המשפט דחה גם את טענות המערערת כנגד סכומי הנזק שנפסקו, למעט הטענה הנוגעת לביטול הזמנת טרקטור, שלא הוזכרה בכתב התביעה המקורי. השופט י' כהן נתן את פסק הדין, בהסכמת השופטים ש' נתניהו ויהודה כהן.