ת"א 28840-11-09

תקציר

פסק הדין דן בקשיים בהגשת כתבי בית משפט לגורמים המתגוררים בשטחי הרשות הפלסטינית. התובעים ניסו להגיש את המסמכים לנתבעת מס' 1 באמצעות עמיל מכס, אך תוקפה של שיטה זו הוטל בספק. בית המשפט החליט כי חרף היעדר שירות ראוי, הנתבעת מס' 1 הייתה מודעת לתביעה נגדם ובחרה שלא לנקוט בכל פעולה. לפיכך, החלת "כלל הידע" הייתה ראויה במקרה זה. כתוצאה מכך, פסק בית המשפט לטובת התובעים, פסק להם 100,000 ₪ בתוספת שכר טרחת עורך דין, ונתן את צווי המניעה הקבועים המבוקשים, צו השמדת מוצרים וצו לנתבע מס' 1 לערוך חשבונות. התובעים הורשו גם לפצל את הסעדים הנתבעים. עוד הודגש בהחלטה, כי יש לגבור בנסיבות אלה על "כלל הידע" על פני "כלל ההמצאה", כדי להימנע מגרימת נזק בלתי מידתי לתובעים. בנוסף, בשל הפער בין פסק הדין המבוקש לבין התביעה, הותר לתובעים לספק גרסה מתוקנת של פסק הדין במידת הצורך. פסק הדין היה אמור להימסר לצדדים באמצעות פקס ודואר רשום.