על"ע 1303/90

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בערעור ובערעור שכנגד על הליך משמעתי נגד עורך דין בלשכת עורכי הדין בתל אביב-יפו. בית הדין המשמעתי המחוזי הרשיע את עורך הדין, אך לפני מתן גזר הדין מונה אחד משופטי ההרכב לתפקיד שיפוטי, שמשמעותו על פי חוק היא שלא יוכל עוד לכהן בהרכב. שני השופטים הנותרים המשיכו בדיון וגזרו את דינו של עורך הדין. הן עורך הדין והן לשכת עורכי הדין ערערו על גזר הדין לבית הדין המשמעתי הארצי. בית הדין הארצי קבע כי גזר הדין אינו תקף משום שהוא נדון בפני הרכב של שני שופטים במקום שלושה, והורה כי התלונה כולה תידון מחדש מתחילתה בפני הרכב אחר. שני הצדדים ערערו על החלטה זו לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון קבע כי שגה בית הדין הארצי כשהורה על דיון חוזר בתלונה כולה, שכן פסק הדין הראשוני היה תקף. בית המשפט מצא כי השופט שעזב את ההרכב אכן נבצר ממנו בשל מינויו לתפקיד שיפוטי, אך בית המשפט המחוזי שגה בכך שהמשיך את הדיון כל כך מהר לאחר שנודע לו על היעדרותו של השופט, מבלי לנסות להשלים את ההרכב. בית המשפט העליון קבע כי דיון בהרכב לא שלם צריך להתקיים רק בנסיבות חריגות, והזמן הרב שעמד לרשות בית המשפט המחוזי למנות חבר חדש פירושו שאין הצדקה במקרה זה. לפיכך, קיבל בית המשפט העליון את הערעור ואת הערעור שכנגד, ביטל את החלטת בית הדין הארצי והורה לבית המשפט המחוזי לשקול מחדש את עונשו של עורך הדין בהרכב של שלושה שופטים.